1, ש"ז, מ"ר *כִּבְשָׁנוֹת, °כִּבְשָׁנִים, — כעין תנור גדול ששורפים בו סיד, לבֵנים וכדומה, Schmelzofen; chaufour; kiln, furnace : קחו לכם מלא חפניכם פיח כִּבְשָׁן (שמות ט ח). והנה עלה קיטר הארץ (של סדום ועמורה) כקיטר הַכִּבְשָׁן (בראש' יט כח). והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו יי' באש ויעל עשנו בעשן הַכִּבְשָׁן (שמות יט יח). — ובתו"מ: כבשן של סיידין ושל זגגין ושל יוצרים (כלים ח ט). סוכה העשויה ככבשן אם יש בהקיפה כדי לישב בה כ"ד בני אדם כשרה (סוכ' ז:). — ומ"ר: כשם שאני צריך לאילני מאכל כך אני צריך לאילני  סרק שאלולי אילני סרק מהיכן הייתי עושה לי מרחצאות וכבשנות (מד"ר שמות ז). לגינים הגדולין שניטל פיהן עדיין הן כלים מפני שמתקינם הוא לכבשנים (רמב"ם כלים יב יב). — ואמר המשורר בתארו את יקוד לבו: תדד תנומתי ולא אישן, כי בין צלעי מוקדות כִּבְשָׁן (רמב"ע דיואן קצט, כ"י בודליאנה).