כְּדוּם

*, 1, ש"ז, מ"ר כְּדוּמִים2, — כלי כעין זֵר של ברזל יתלו בו שרשראות ובקצותן ווים יעלו בו דלי שנפל לבור: הכדומים3 האשקלונים שנשברו ואנקלי שלהם קיימת (טבו"י ד ו), כלים יג ז



1 משק' כְּרוּב. כך נקד לוי. בוקשד' בכף חרוקה ודלת דגושה, יסטרוב כ פתוחה ודלת דגושה. ועי' הערה לקמן לנקוד הרבים. ולא נתברר מקור מלה זו ולא נמצא לה חבר בלשונות האחיות ועי' הערה למשמ' המלה. 

2 כך נקוד במשנ' מנקד' כ"י פרמה, וכן בקטעי משנ' מנק' מהגניזה כ"י בודליאנה מספ' 2826. הסכמ' שני כ"י אלה מכרעת ולכן אין זה משק' דגוש והיחיד ממנו יכול להנקד כמו בוקשד' או יסטרוב.

3 אמר רה"ג: יש מפרשים זה העץ הגדול שהוא להקר בו המים ויש אומרים זה ברזל שהוא להוציא הדלי מן המים ולתלות בו כל דבר ושמו בטיית חטאף. ע"כ. והערוך: פי' זיר של נחשת או של ברזל כאותו שתולין בו הנרות לפני הארון ובו קובעין אונקליות ותולין בהם בימות הקיץ כלי חרש מלאין מים כדי להתקרר. ע"כ. וכן הרמב"ם: כדומים הן אונקליות יוציאו בו הכלי כאשר נפל בבור ותמונתו מפורסם וזה שהיא עגולה מברזל שלשלאות ואונקליות הרבה תלויות על הכף העגולה אורך כל אחד מהן כמו אמה ובקצה כל אחד מהשלשלאות אונקלי. ע"כ. ואעפ"י שאין סמך לזה מהלשונות האחיות, פרושם של הקדמונים האלה קובע משמ' המלה. 

חיפוש במילון: