כדן

* 1, ממנו *כָּדַן.



1 בסור' כדנה, פרש בר עלי: צמדה ווצ'ע אלניר עלי רקבתה, ובעבר': אסרו ושׂם העֹל על צוארו. ובערב' המדוברת בסוריה ובא"י כדנ كدن , אסר את השורים למחרשה. בערב' הספרותית משמש שרש זה במשמ' אחרות, במשמ' רב הבשר והכח וכדומה.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים