*1, פ"י, כֹּדְנוֹ, כְּדָנוּהָ, — כָּדַן הסוס, העבד וכדומה בריחים, לריחים, קשר ואסר אותו להריחים שיטחן כל היום, anbinden; attacher; bend to: יש שהוא מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנם ויש שהוא כודנו בריחים ויורש גן עדן (ירוש' פאה א יה ג). לכשיזקין (הסוס) כודנו בריחיים (שם פסח' ד לא.). מסורת הגדה הוא כי שרה אמנו כשירדה למצרים כדנוה בריחים (פסיק' דר"כ, ויהי בחצי הלילה).

— פֻע', *כֻּדַּן, מְכֻדָּן, מכודן, מכודנים, מכודנות, —  שׁכדנו אותו, ויהי האדם לנפש חיה עשאו עבד מכודן בפני עצמו (מד"ר איכ', הכשיל כחי). ר' חייא בר אבא אמר עשאן (הקב"ה את בנות ציון) שפחות מכודנות2 (שם ויקר' יו), פסיק' דר"כ, ותאמר ציון. — ואמר הפיטן: חי יקרא לעבד מכודן, דרור מבין אשבן וחמדן (שבת שקל' ילבש צדקה, קרובץ ארג'יל). ונמו (המצרים) מה זאת עשינו כסכלונים, כי שלחנו עבדים שתחת ידינו מכודנים, מי ירמס לנו חמר ומי יחזיק לנו מלבנים (יוצ' אחרון פסח, אמץ גבורותיך).