ש"ז, סמי' קְצִיר, כנ' קְצִירִי, קְצִירְךָ, קְצִירֵךְ, קְצִירוֹ, קְצִירָהּ, קְצִירְכֶם, מ"ר כנ' קְצִירֶיהָ, ― א) פעֻלת הַקּוֹצֵר, עבודת הַקְּצִירָה, Mahd, Ernte; fauchée, récolte; mowing, harvest: כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ ועוד חמש שנים אשר אין חריש וְקָצִיר (בראש' מה ו). ששת ימים תעבד וביום השביעי תשבת בחריש  וּבַקָצִיר תשבת (שמות לד כא). ובקצרכם את קְצִיר1 ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצר ולקט קְצִירךָ לא תלקט (ויקר' יט ט). כי תבאו אל הארץ וכו' וקצרתם את קְצִירָהּ והבאתם את עמר ראשית קְצִירְכֶם אל הכהן (שם כג י). את ספיח קְצִירךָ לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצר (שם כה ה). בי תקצר קְצִירְךָ בשדך ושכחת עמר בשדה לא תשוב לקחתו (דבר' כד יט). לחרש חרישו ולקצר קְצִירוֹ ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו (ש"א ח יב). וירדו שלשה מהשלשים ראש ויבאו אל קָצִיר2 אל דוד אל מערת עדלם (ש"ב כג יג). שמחו לפניך כשמחת בַּקָָּצִיר כאשר יגילו בחלקם שלל (ישע' ט ב). כיום נטעך תשגשגי ובבקר זרעך תפריחי נד קָצִיר ביום נחלה וכאב אנוש (שם יז יא). כי לפני קָצִיר כתם פרח ובסר גמל יהיה נצה וכרת הזלזלים במזמרות ואת הנטישות הסיר התז (שם יח יה). ― ובהשאלה שָׁת קָצִיר, קָצַר והשמיד: גם יהודה שת קָצִיר לך (הוש' ו יא). ― ועם שם המורה על זמן, יוֹם קציר, עֵת קציר וכדו', היום, הזמן שבו קוצר האכר את תבואתו: והירדן מלא על כל גדותיו כל ימי קָצִיר (יהוש' ג יה). כרתו זורע מבבל ותפש מגל בעת קָצִיר (ירמ' נ יו). כצנת שלג ביום קָצִיר ציר נאמן לשלחיו ונפש אדניו ישיב (משלי כה יג). ― ובמשמ' זו בלא השם המורה על זמן: עד כל ימי הארץ זרע וְקָצִיר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו (בראש' ח כב). אשקוטה ואביטה במכוני כחם צח עלי אור כעב טל בחם קָצִיר (ישע' יח ד). נירא נא את יי' אלהינו הנתן גשם וירה ומלקוש בעתו שבעת חקות קָצִיר3 ישמר לנו (ירמ' ה כד). עבר קָצִיר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו (שם ח כ). תכין (הנמלה) בקיץ לחמה אגרה בַקָצִיר מאכלה (משלי ו ח). אגר בקיץ בן משכיל נרדם בַּקָָּצִיר בן מביש (שם י ה). מחרף עצל לא יחרש ישאל בַּקָָּצִיר ואין (שם כ ד). כשלג בקיץ וכמטר בַּקָָּצִיר כן לא נאוה לכסיל כבוד (שם כו א). ― קְצִיר חטים, קְצִיר שעורים: וילך ראובן בימי קְצִיר חטים וימצא דודאים בשדה (בראש' ל יד). וחג שבעת תעשה לך בכורי קְצִיר חטים (שמות לד כב). ויהי מימים בימי קְצִיר חטים ויפקד שמשון את אשתו בגדי עזים (שפט' יה א). ובית שמש קצרים קְצִיר חטים בעמק (ש"א ו יג). הלא קְצִיר חטים היום אקרא אל יי' ויתן קלות ומטר (שם יב יז). והם המתו בימי קציר בראשנים תחלת קְצִיר שערים (ש"ב כא ט). והמה באו בית לחם בתחלת קְצִיר שערים (רות א כב). ותדבק בנערת בעז ללקט עד כלות קְצִיר השערים וקְצִיר החטים (שם ב כג). ירח קצר שערים, ירח קצרו בל4, ריחו זמר (לוח הזמנים מחפירות גזר, המבוא הגדול למלון, 47). ―  חַג הַקָָּצִיר: חג השבועות וחג הַקָָּצִיר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה וחג האסף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה (שמות כג יו). ― ובתו"מ: בחריש ובקציר תשבות וכו' אינו צריך לומר חריש וקציר של שביעית וכו' אלא חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית (ר' עקיבא, ר"ה ט.). מה חריש רשות אף קציר רשות, יצא קציר  העומר שהוא מצוה (ר' ישמעאל, שם שם). חצי ניסן אייר וחצי סיון קציר , וחצי סיון תמוז וחצי אב קיץ וכו' (רשב"ג בשם ר"מ ור"ש בן מנסיא, ב"מ קו:). ― *ובהשאלה למיתה וכליון: נד קציר, נדנדתם עליכם קצירן של מלכות, קצירן5 של יסורים, קצירו של מלאך המות (מד"ר ויקר' יח). ― ובסהמ"א: כי ימי הזרע הם חצי השנה בהיות השמש במזלות הדרומיים וימי הקציר בהיותה בצפוניים (ראב"ע, אגרת השבת, פתיח', קבוצת קונטרסים, א). ― °ומ"ר, ואמר הפיטן: ציר אמונים נתעלה בבהירים כצנת שלג ביום קצירים (ר' שמעון בר יצחק, שעשוע יום יום, קרוב' ב שבועות). ― ואמר המשורר: ואל תהיו כחציר צץ ופרח ולא הבין אלי עת בא קציריו (ר"ש הנגיד, עלי כל איש, בן תהלים יב, ששון, יג). בלעות את יעף אשר דונש זועף במטר הרועף ושלג בקצירים (רבנו תם, הכרעות נגד דונש, בתשו' דונש, 79). עבר קצירך ימלאון קציריך נפל אמירך יתמו בציריך (ראב"ע, יעלת יפתי, איגר 148). אִיָּר בו יתחילו הקצירים תוך ארך הצבי מן השעורים (הוא, שמעו נא, כהנא א, 184). ― ואמר המליץ: היום שקויתיו לשית קציר לבית ארם (מפו, אהבת ציון ב). ―  ב) עצם התבואה הקצורה: כי על קיצך ועל קְצִירֵךְ6 הידד נפל (ישע' יו ט). ובמים רבים זרע שחר קְצִיר יאור תבואתה (שם כג ג). ואכל קְצִירְךָ ולחמך יאכלו בניך ובנותיך יאכל צאנך ובקרך יאכל גפנך ותאנתך (ירמ' ה יז). הבישו אכרים הילילו כרמים על חטה ועל שעורה כי אבד קְצִיר שדה (יוא' א יא). אשר קְצִירוֹ רעב יאכל7 ואל מצנים יקחהו ושאף צמים חילם (איו' ה ה). ― התבואה העומדת להקצר: שלחו מגל כי בשל קְצִיר (יוא' ד יג). ― ובסהמ"א: ויפילו הרוגים ארצה כאשר יפיל הקוצר את קצירו ונושא אלומותיו ועושה אותם גדיש (בראש' רבתי, אלבק, 163). ― ג) כמו קוֹצֵר: והיה כאסף קָצִיר קמה וזרעו שבלים יקצור (ישע' יז ה). ―  ד) קלח יוצא מהשרש: ביבש קְצִירָהּ תשברנה נשים באות מאירות אותה (ישע' כז יא). כמו הרים צלה וענפיה ארזי אל תשלח קְצִיריהָ עד ים ואל נהר יונקותיה (תהל' פ יא-יב). מריח מים יפריח ועשה קָצִיר כמו נטע (איו' יד ט). מתחת שרשיו יבשו וממעל ימל קְצִירוֹ (שם יח יו). שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בִּקְצִירִי (שם כט יט). ― ואמר המשורר: וגפן בעלת כנף וסרחת ופריה קצירים לה אלי מים ובתהומות ובנשיה (ר"ש הנגיד, הבמות פליליה, ברודי, 11). למי נחל משוש שלחו את יונקותם וקציריהם (רמב"ע, דיואן נ, בודליאנה). ועף בין בעליו תרופת בעליו ועד ים תעודה ישלח קצירו (הוא, תרשיש א, 25). בה מעיני חכמה וממנה תשקה קציריה וזה פריה (ראב"ע, איך תחשה, איגר 1). עבר קצירך ימלאון קציריך נפל אמירך יתמו בציריך (הוא, יעלה יפתי, שם 148). כי ביבוש הקצירים והבדים והענפים המשתברים באות הנשים ומקוששות אותם (ר"ת, הכרעות נגד דונש, בתשו' דונש, 45). ויכלו הסעיפים ויבשו הבדים והקצירים, והנשים תהיינה אורות ומלקטות אותם לשרפם (הוא, שם, 46). ― °ובהשאלה על בנים: הצמיחו שנים קצירים וגדול מקטון עצם (ראב"ע, אזכירה, איגר 133).