1, פ"י, עתי' בכנ' יְכוּנֶנּוּ, עב' כָּן2, כַּנְתִּי, עתי' אָכוּן, — כָּן את הדבר, עשהו ותקן אותו שיהיה טוב וחזק ומתֻקן, herstellen; former; to form: הלא בבטן עשני עשהו וַיְכוּנֶנּוּ ברחם אחד איוב לא יה.  

— נִפע', נָכוֹן, נְכוֹן, נָכוֹנָה, נָכוֹנוּ, נְכוֹנִים, נְכֹנִים, הִכּוֹן, תִּכּוֹן, יִכּוֹן, יִכּוֹנוּ, — א) נָכוֹן הדבר, הָחלט ואין בו יותר פקפוק, ; beschlossen; décidé; resolved: ועל השנות החלום אל פרעה פעמים כי נָכוֹן הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו בראש' מא לב.  — ומה שאין ספק בו: ונדעה נרדפה לדעת את יי' כשחר נָכוֹן מצאו הוש' ו ג.  — ובמשמ' עשו לו או עשה לעצמו כל מה שנצרך למה שהוא נועד לו, sich vorbereiten vorber. s.; se préparer, être-ré; prepare o. s.: והיה נָכוֹן לבקר ועלית בבקר אל הר סיני שמות לד ב.  והיו נְכֹנִים ליום השלישי כי ביום השלשי ירד יי' לעיני כל העם על הר סיני שם יט יא.  היו נְכֹנִים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה שם יה.  ויצו אתם לאמר ראו אתם ארבים לעיר מאחרי העיר וכו' והייתם כלכם נְכֹנִים ואני וכל העם אשר אתי נקרב אל העיר יהוש' ח ד-ה.  עקב כי זאת אעשה לך הִכּוֹן לקראת אלהיך ישראל עמו' ד יב.  הִכֹּן והכן לך אתה וכל קהליך הנקהלים עליך והיית להם למשמר יחזק' לח ז.  ושלחו מנות לאין נָכוֹן לו נחמ' ח י.  ידע  כי נָכוֹן בידו יום חשך איוב יה כג.  יהי רעב אנו ואיד נָכוֹן לסלעו שם יח יב.  — ובמשמ' הגיע לשלמותו, לצורתו הנאותה: ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים שדים נָכֹנוּ ושערך צמח יחזק' טז ז.  — ובמשמ' נועד לדבר: כי אני לצלע נָכוֹן ומכאובי נגדי תמיד תהל' לח יח.  לפיד בוז לעשתות שאנן נָכוֹן למועדי רגל איוב יב ה.  — ב) נָכוֹן על דבר, נוסד, נשען ומתחזק עליו, aufgestelt; établi; established: הניחה אותי והימשני את העמדים אשר הבית נָכוֹן עליהם שופט' יו כו.  וילפת שמשון את שני עמודי התוך אשר הבית נָכוֹן עליהם ויסמך עליהם שם כט.  והיה באחרית הימים נָכוֹן יהיה הר בית יי' בראש ההרים ישע' ב ב.  — ובמשמ' היה חזק וקים, שאינו מט, כסא מלכות וכדומה, -fest s. ; étre firm; be: ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך כסאך יהיה נָכוֹן עד עולם ש"ב ז יו.  ובית עבדך דוד יהיה נָכוֹן לפניך שם כו.  והמלך שלמה ברוך וכסא דוד יהיה נָכוֹן לפני יי' עד עולם מ"א ב מה.  תועבת מלכים עשות רשע כי בצדקה יִכּוֹן כסא משלי יו יב.  הגו רשע לפני מלך וְיִכּוֹן בצדק כסאו שם כה ה.  —  והמלכות וכדומה: כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה לא תִכּוֹן אתה ומלכותך ש"א כ לא.  ושלמה ישב על כסא דוד אביו וַתִּכֹּן מלכתו מאד מ"א ב יב. — ותֵבֵל וכדומה: יי' מלך גאות לבש לבש יי' עז התאזר אף תִּכֹּון תבל בל תמוט תהל' צג א.  — ונָכוֹן היום, התחזק, כבר אור היום בשלמותו: וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נְכוֹן היום משלי ד יח.  — ובמשמ' התמיד והתקים זמן רב: והיו בניו כקדם ועדתו לפני תִּכּוֹן ירמ' ל כ. זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי כירח יִכּוֹן עולם ועד בשחק נאמן תהל' פט לז-לח.  נָכוֹן כסאך מאז מעולם אתה שם צג ג.  דבר שקרים לא יִכּוֹן לנגד עיני שם קא ז.  בני עבדיך ישכונו וזרעם לפניך יִכּוֹן שם קב כט.  איש לשון בל יִכּוֹן בארץ שם קמ יב.  לא יִכּוֹן אדם ברשע ושרש צדיקים בל ימוט משלי יב ג.  שפת אמת תִּכּוֹן לעד שם יט.  מלך שופט באמת דלים כסאו לעד יִכּוֹן שם כט יד.  מדוע רשעים יחיו עתקו גם גברו חיל זרעם נָכוֹן לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם איוב כא ז-ח.  — ובהשאלה, דבר נָכוֹן, שנתברר כי כן הוא, כי הוא אמת, richtig; constaté; verified:  ודרשת וחקרת ושאלת היטב והנה אמת נָכוֹן הדבר נעשתה התועבה הזאת בקרבך דבר' יג יה.  — אֶל נָכוֹן, תה"פ, בודאוּת, gewiss, sicher; surement; certainly: וראו ודעו  מכל המחבאים אשר יתחבא שם ושבתם אלי אֶל נָכוֹן והלכתי אתכם ש"א כג כג.  וישלח דוד מרגלים וידע כי בא שאול אֶל נָכוֹן שם כו ד.  — נָכוֹן לעשות, נאה ויאות: ויקרא פרעה אל משה ולאהרן ויאמר לכו זבחו לאלהיכם בארץ ויאמר משה לא נָכוֹן לעשות כן כי תועבת מצרים נזבח ליי' אלהינו שמות ח כא-כב.  — נְכוֹנָה, כמו שֵׁם, במשמ' דבר נכון, נאות, כמו שראוי: כי לא דברתם אלי נְכוֹנָה כעבדי כאיוב איוב מב ז.  כי אין בפיהו נְכוֹנָה תהל' ה י.  — לבו נָכוֹן עם פלוני, נאמן לו: ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נָכוֹן עמו ולא נאמנו בבריתו תהל' עח לו-לז.  — ויָדוֹ, נכונה ידו עם פלוני, עוזר לו ומסַיֵּע אותו: מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו אשר ידי תִּכּוֹן עמו אף זרועי תאמצנו לא ישיא אויב בו ובן עולה לא יעננו תהל' פט כא-כג.  — לֵב נָכוֹן, רוח נָכוֹן, שוקט, בטוח: נָכוֹן לבי אלהים נָכוֹן לבי אשירה ואזמרה תהל' נז ח.  משמועה רעה לא יירא נָכוֹן לבו בטח ביי' שם קיב ז. לב טהור ברא לי אלהים ורוח נָכוֹן חדש בקרבי שם נא יב.  —  ג) נָכוֹן הדבר, נערך ונסתדר בסדר נאה, ausegrichtet, geordnet; arrangé; -ged: וַתִּכֹּן כל מלאכת שלמה עד היום דהי"ב ח יו.  וַתִּכּוֹן עבודת בית יי' שם כט לה.  וַתִּכּוֹן העבודה ויעמדו הכהנים על עמדם והלוים על מחלקותם כמצות המלך שם לה י.  וַתִּכּוֹן כל עבודת יי' ביום ההוא לעשות הפסח שם יו.  — ודרכו של פלוני, היה נאות לפי הרצון: אחלי יִכֹּנוּ דרכי לשמר חקיך תהל' קיט ה.  פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יִכֹּנוּ משלי ד כו. — ובמשמ' °אפשר וראוי: ולא יכון לכלכל נחקר ללא נחקר בקשה לר' בחיי, יי' שפתי.  אז תחרץ ענינו התנועה ויכון להיות מזה מתאוה ואין נפשו עצל ונפש חרוצים תדשן השרשים לריב"ג, חרץ.  — ומצוי השמוש בכתב ובדבור, זה נכון, במשמ' זהו היותר מסכים למהות הדבר, אמת, צודק: והתימה שאמרו מתיהדים והנה שב יהודה כמו פועל והנכון בעיני שפירושו שהיו מתיחסים אל יהודה ראב"ע, צחות, שער השמות.  תורק יש אומרים כי הוא שם מקום והנכון שהוא שמן כשמן שיורק שריחו נודף הוא, שה"ש א ג.  וענין כי הכל יהיה נשכח בימים כמו בזמן שעבר ויותר נכון היות פירושו כמו הן הוא, קהל' ב יו.  ויתכן שהדגש באלה לתפארת הקריאה ולא לחסרון הנון והוא הנכון רד"ק, מכלול, שדה"פ ה.  וכבר כתבנו ששרשם יבש והצירי שתחת אותיות הנוספות יורה עליהם והוא הנכון שם קא:.  — והדברים על השפתים, מסֻדרים ושגורים: הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי כי נעים כי תשמרם בבטנך יִכֹּנוּ יחדו על שפתיך משלי כב יז-יח.  — והמחשבות: גל אל יי' מעשיך וְיִכֹּנוּ מחשבתיך שם יו ג.

— פועֵ', כּוֹנֵן, כּוֹנְנָה, כּוֹנַנְתָּ, כּוֹנַנְתָּה, כּוֹנַנְתִּי, כּוֹנְנוּ, כּוֹנֵן, כּוֹנְנָה, תְּכוֹנֵן, יְכוֹנֵן, כּוֹנַנְתָּהּ, תְּכוֹנְנֵהוּ, יְכוֹנְנֶךָּ, יְכוֹנְנֶהָ, יְכוֹנֲנוּנִי, כּוֹנַנְנוּ3 או כּוֹנַנּוּ בדגש, מְכוֹנֵן, מְכוֹנְנִים, מְכוֹנְנָה, מְכוֹנֶנֶת, מְכוֹנְנוֹת, אֲכוֹנֵן וכו', תְּכוֹנֲנְנָה, או תְּכוֹנֶנָּה, — א) הקים ויסד וחִזק אותו, aufstellen, gründen; établir, fonder; establish, ground: מכון לשבתך פעלת יי' מקדש אדני כּוֹנְנוּ ידיך שמות יה יז.  הוא יבנה בית לשמי וְכֹנַנְתִּי את כסא ממלכתו עד עולם ש"ב ז יג.  הוי בנה עיר בדמים וְכוֹנֵן קריה בעולה חבק' ב יב.  ואל תתנו דמי לו עד יְכוֹנֵן ועד ישים את ירושלם תהלה בארץ ישע' סב ז.  ישם מדבר לאגם מים וארץ ציה למצאי מים ויושב שם רעבים וַיְכוֹנְנוּ עיר מושב ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה תהל' קז לה-לז.  כאשר שמענו כן ראינו בעיר יי' צבאות בעיר אלהינו אלהים יְכוֹנְנֶהָ עד עולם שם מח ט.  ולציון יאמר איש ואיש ילד בה והוא יְכוֹנְנֶהָ עליון שם פז ה.  — ואת הארץ: הוא האלהים יצר הארץ ועשה הוא כוֹנְנָהּ לא תהו בראה ישע' מה יח.  ליי' הארץ ומלואה תבל וישבי בה כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יְכוֹנְנֶהָ תהל' כד א-ב.  גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוֹנַנְתָּהּ שם סח י.  כּוֹנַנְתָּ ארץ ותעמד שם קיט צ.  — והשמים וצבאם: יי' בחכמה יסד ארץ כּוֹנֵן שמים בתבונה משלי ג יט.  כי אראה שמיך מעשה אצבעתיך ירח וכוכבים אשר כּוֹנַנְתָּה תהל' ח ד.  — ובמדרש: מתחלה היה המקום מבקש לכונן העולם ולא היה מוצא עד שעמדו האבות מד"ר שמות יה.  מתחלה היה העולם מים במים והיה האלהים מבקש לכונן עולמים ולא היו הרשעים מניחין וכו' כיון שבאו האבות וזכו אמר הקב"ה על אלו אני מכונן העולם שם.  — ואמר הפיטן: אתה כוננת עולם מראש יסדת תבל והכל פעלת יוסי ב"ר יוסי, עבוד'.  ובמאמרך חוג שמים כוננת להיות לעולם סובב ר' בחיי, בקשה, יי' שפתי.  כוננת למו בעדן חופות, כל יקרה סוככתם  לחפות משול' ב"ר קלוני', עבוד' J. Elbogen, GJG 126.  עיר המלוכה לדוד ושלמה בנו היית בנויה והם קדם מכונניך קינ' לת"ב, ציון עטרת.  — ועַם ואדם וכדומה: וַתְּכוֹנֵן לך את עמך ישראל לך לעם עד עולם ש"ב ז כד.  הליי' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלוא הוא אביך קנך הוא עשך וַיְכֹנְנֶךָ דבר' לב ו.  יגמר נא רע רשעים וּתְכוֹנֵן צדיק תהל' ז י.  ידיך עשוני וַיְכוֹנְנוּנִי4 שם קיט עג.  — והרגלים וכדומה: ויקם על סלע רגלי כּוֹנֵן אשרי תהל' מ ג.  — ודברים מפשטים: אתה כּוֹנַנְתָּ מישרים משפט וצדקה ביעקב אתה עשית תהל' צט ד.  — כּוֹנֵן דָּבָר לדָבָר, למען הדבר ההוא: ויי' לעולם ישב כּוֹנֵן למשפט כסאו תהל' ט ח.  — ב) כּוֹנֵן חֵץ וכדומה, עשה שילך להמקום הרצוי, richten; diriger; direct: כי הנה הרשעים ידרכון קשת כּוֹנְנוּ חצם על יתר תהל' יא ב.  — ואת הקשת: חרבו ילטוש קשתו דרך וַיְכוֹנְנֶהָ שם ז יג.  במיתריך תְּכוֹנֵן על פניהם שם כא יג.  — כּוֹנֵן מחשבותיו או מעשיו לדָבָר, עשה שמחשבותיו או מעשיו יפנו לעומת מה שרצה להשיג: ותפחד תמיד כל היום מפני חמת המציק כאשר כּוֹנֵן להשחית ישע' נא יג.  כי שאל נא לדור רישון וְכוֹנֵן5 לחקר אבותם איוב ח ח.  — ג) כּוֹנֵן מעשה, עשה שהמעשה ילך כשורה ויצליח היטב: ויהי נעם אדני אלהינו עלינו ומעשה ידינו כּוֹנְנָה עלינו ומעשה ידינו כּוֹנְנֵהוּ תהל' צ יז.

— פולֵל, כּוֹנֵן, כּוֹנָנוּ, —  שכוֹנְנוּ אותו: מלאכת תפיך ונקביך בך ביום הבראך כּוֹנָנוּ יחזק' כח יג.  — והפסיעות, ללכת בדרך הרצוי: מיי' צעדי גבר כּוֹנָנוּ ודרכו יחפץ תהל' לז כג.  

— הִפע', הֵכִין, הֲכִינוֹתָ, הֲכִינֹתָה, הֲכִינוֹתִי, הֵכִינוּ, הֱכִינוֹנוּ, הֵכַנּוּ, מֵכִין, הָכִין, הָכֵן, הָכִינוּ, אָכִין, אָכִינָה, תָּכִין, תָּכִן, יָכִין, וַיָּכֶן, יָכִינוּ, הֲכִינַנִי, הֲכִינוֹ, הֲכִינָהּ, תְּכִינֶהָ, —  א) הֵכִין דבר, עשה בו כל הנצרך שיוכל כבר להשתמש בו להתכלית הרצויה, שלא יהיה צריך להמתין יותר, ושלא יחסר בו כלום, bereiten, vorberetein; préparer; make ready, — סעודה וכדומה: הבא את האנשים הביתה וטבח טבח וְהָכֵן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים בראש' מג יו.  הס מפני אדני יי' כי קרוב יום יי' כי הֵכִין יי' זבח הקדיש קראיו צפנ' א ז.  — וצידה: וצוו את העם לאמר הָכִינוּ לכם צידה במקור נדפס 'צדה' כי בעוד שלשת ימים אתם עברים את הירדן יהוש' א יא.  מי יָכִין לערב צידו איוב לח מא.  הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטפו הגם לחם יוכל תת אם יָכִין שאר לעמו תהל' עח כ.  לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין שטר ומשל תָּכִין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה משלי ו ו-ח.  הנמלים עם לא עז וַיָּכִינוּ בקיץ לחמם שם ל כה.  — ומנחה: וַיָּכִינוּ את המנחה עד בוא יוסף בצהרים בראש' מג כה.  — ומזון, מלבוש וכדומה: ויהיו שם עם דויד ימים שלשה אכלים ושותים כי הֵכִינוּ להם אחיהם דהי"א יב לט.  אם יצבר כעפר כסף וכחמר יָכִין מלבוש איוב כז יו.  פקדת הארץ ותשקקה וכו' תָּכִין דגנם כי כן תְּכִינֶהָ תהל' סה י.  חיתך ישבו בה תָּכִין בטובתך לעני אלהים שם סח יא.  ויאמר יחזקיהו לְהָכִין לשכות בבית יי' וַיָּכִינוּ ויביאו את התרומה והמעשר והקדשים באמונה דהי"ב לא יא-יב.  — ומזבח, קרבנות וכדומה: ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה שבעה מזבחת וְהָכֵן לי בזה שבעה פרים ושבעה אילים במד' כג א.  — ולחם הפנים: ומן בני קהתי מן אחיהם על לחם המערכת לְהָכִין שבת שבת דהי"א ט לב.  — ומה שנצרך לבנין: ויפסלו בני שלמה ובני חירום והגבלים וַיָּכִינוּ העצים והאבנים לבנות הבית מ"א ה לב.   וברזל לרב למסמרים לדלתות השערים ולמחברות הֵכִין דויד דהי"א כב ג.  ויאמר דויד שלמה בני נער ורך והבית לבנות ליי' להגדיל למעלה וכו' אָכִינָה נא לי וַיָּכֶן דויד לרב לפני מותו שם ה.  והנה בעניי הֲכִינוֹתִי לבית יי' זהב ככרים מאה אלף וכו' ועצים ואבנים הֲכִינוֹתִי ועליהם תוסיף שם יד.  ושלח לי עצי ארזים וכו' וּלְהָכִין לי עצים לרב כי הבית אשר אני בונה גדול והפלא דהי"ב ב ז-ח.  יי' אלהינו כל ההמון הזה אשר הֲכִינוֹנוּ6 לבנות לך בית לשם קדשך מידך היא ולך הכל דהי"א כט יו.  ואת כל הכלים אשר הזניח המלך אחז במלכותו במעלו הֵכַנּוּ והקדשנו והנם לפני מזבח יי' דהי"ב כט  יט.  — וכלי נשק וכדומה: וַיָּכֶן להם עזיהו לכל הצבא מגנים ורמחים וכובעים ושרינית וקשתות ולאבני קלעים דהי"ב כו יד.  תקעו בתקוע וְהָכִין הכל ואין הלך למלחמה יחזק' ז יד.  חרבו ילטוש קשתו דרך ויכוננה ולו הֵכִין כלי מות תהל' ז יג-יד.  הרכב ביום הֲכִינוֹ והברושים הרעלו נחום ב ד.  והמן בא לחצר בית המלך החיצונה לאמר למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הֵכִין לו אסת' ו ד.  ויתלו את המן על העץ אשר הֵכִין למרדכי שם ז י.  — והרג וכדומה: הָכִינוּ לבניו מטבח בעון אבתם ישע' יד כא.  — רשת: רשת הֵכִינוּ לפעמי תהל' נז ז.  — מטר: המכסה שמים בעבים הַמֵּכִין לארץ מטר תהל' קמז ח.  — ודבר מפשט: הרה עמל וילד און ובטנם תָּכִין מרמה איוב יה לה.  — העבודה: ושחטו הפסח והתקדשו וְהָכִינוּ לאחיכם לעשות דהי"ב לה ו.  ואחר הֵכִינוּ (הקרבנות) להם ולכהנים וכו' והלוים הֵכִינוּ להם ולכהנים בני אהרן שם יד.  אין להם לסור מעל עבדתם כי אחיהם הלוים הֵכִינוּ להם שם יה.  — ובמשמ' השלים כל הנצרך: אחרי כל זאת אשר הֵכִין יאשיהו את הבית עלה נכו מלך מצרים להלחם בכרכמיש דהי"ב לה כ.  — ובמשמ' עשה ההכנות הנצרכות:  אני עם לבבי לבנות בית מנוחה לארון ברית יי' ולהדם רגלי אלהינו וַהֲכִינוֹתִי לבנות והאלהים אמר לי לא תבנה דהי"א כח ב-ג.  —  הֵכִין לו, הכין את עצמו, למלחמה וכדומה: הגידו במצרים והשמיעו במגדול וכו' אמרו התיצב וְהָכֵן לך כי אכלה חרב סביביך ירמ' מו יד.  הכן וְהָכֵן לך אתה וכל קהליך הנקהלים עליך והיית להם למשמר יחזק' לח ז.  —  ובא פע' עבר זה עם ה הידיעה, הַהֵכִין: וישמח יחזקיהו וכל העם על הַהֵכִין האלהים לעם כי בפתאם היה הדבר דהי"ב כט לו.  — ובתו"מ: בין שהכינה (את המטלית) לטלותה בין שלא הכינה לטלותה ירוש' שבת ב ד ד.  חול מכין לשבת וחול מכין ליו"ט ואין יו"ט מכין לשבת ואין שבת מכינה ליו"ט ביצ' ב:.  כלום הכינו שלחן לפניך מגי' יב:.  מי מכין לפניך את המזבח מד"ר אסת', והקרוב אליו.  הכין כל צרכי הסעודה ואפה פתו וטבח טבחו קודם שיכנסו לשמחה רמב"ם, אבל יא ח.  — ב) הֵכִין אנשים, קבע אותם לדבר מהדברים, bestellen, bestimmen; désigner; appoint: ויקרא יהושע אל שנים העשר איש אשר הֵכִין מבני ישראל יהוש' ד ד.  אל חומת בבל שאו נס החזיקו המשמר הקימו שמרים הָכִינוּ הארבים כי גם זמם יי' גם עשה ירמ' נא יב.  החכמים אשר עמי ביהודה ובירושלם אשר הֵכִין דויד אבי דהי"ב ב ו.  — הֱכִינוֹ למלך, יעדו והחליטו: וידע דוד כי הֱכִינוֹ יי' למלך על ישראל ש"ב ה יב.  — ומקום: הנה אנכי שלח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הֲכִנֹתִי שמות כג כ.  ויקהל דויד את כל ישראל אל ירושלם להעלות את ארון יי' אל מקומו אשר הֵכִין לו דהי"א יה ג.  וַיָּכֶן מקום לארון האלהים שם א.  אבל ארון האלהים העלה דויד מקרית יערים בַּהֵכִין לו דויד דהי"ב א ד, במקום אשר הכין לו.  —  ובמשמ' סִדֵּר: שלוש ערים תבדיל לך בתוך ארצך וכו' תָּכִין לך הדרך וכו' והיה לנוס שמה כל רצח דבר' יט ב-ג.  הָכֵן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך  משלי כד כז.  — ג) הֵכִין ממלכה, כסא מלכות וכדומה, כמו כּוֹנֵן, עשה שיהיה חזק וקַיָּם ומתמיד: כי עתה הֵכִין יי' את ממלכתך אל ישראל עד עולם ש"א יג יג.  והקימתי את זרעך אחריך אשר יצא ממעיך וַהֲכִינֹתִי את ממלכתו ש"ב ז יב.  על כסא דוד ועל ממלכתו לְהָכִין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם ישע' ט ו.  והיה כְּהָכִין  מלכות רחבעם וכחזקתו עזב את תורת יי' דהי"ב יב א.  וַיָּכֶן יי' את הממלכה בידו שם יז ה.  וַהֲכִינוֹתִי את כסא מלכותו על ישראל עד עולם דהי"א כב י.  יי' בשמים הֵכִין כסאו תהל' קג יט.  — והמלך על כסאו: ועתה חי יי' אשר הֱכִינַנִי ויושיביני על כסא דוד אבי וכו' כי היום יומת אדניהו מ"א ב כד.  — וזרעו: כרתי ברית לבחירי נשבעתי לדוד עבדי עד עולם אָכִין זרעך ובניתי לדר ודור כסאך תהל' פט ד-ה.  — ומזבח: וַיָּכִינוּ המזבח על מכונתו עזר' ג ג.  — ואת מושבו במקום, שָׂם, קבע: בצאתי שער עלי קרת ברחוב אָכִין מושבי ראוני נערים ונחבאו איוב  כט ז-ח.  — ואת לבו, עשה אותו חזק וקים בדבר אחד: ולא יהיו כאבותם דור סורר ומרה דור לא הֵכִין לבו ולא נאמנה את אל רוחו תהל' עח ח.  —  ודבר מפשט: כי אמרתי עולם חסד יבנה שמים תָּכִן אמונתך בהם שם פט ג.  — הָכִין, הָכֵן, כמו תה"פ: שאו לכם מזה מתוך הירדן ממצב רגלי הכהנים הָכִין שתים עשרה אבנים יהוש' ד ג.  ויעמדו הכהנים נשאי הארון ברית יי' בחרבה בתוך הירדן הָכֵן וכל ישראל עברים בחרבה שם ג יז.  — ד) הֵכִין, עשה, סדר ותקן: ודביר בתוך הבית מפנימה הֵכִין לתתן שם את ארון ברית יי' מ"א ו יט.  עץ לא ירקב יבחר חרש חכם יבקש לו לְהָכִין פסל לא ימוט ישע' מ כ.  —  ובמליצה, הֵכִין תבל וכדומה, ברא, כונן: עשה ארץ בכחו מֵכִין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים ירמ' י יב.  כה אמר יי' עשה יי' יוצר אותה לַהֲכִינָהּ יי' שמו שם לג ב.   מֵכִין הרים בכחו נאזר בגבורה תהל' סה ז.  עד לא עשה ארץ וחוצות וראש עפרות תבל בַּהֲכִינוֹ שמים שם אני בחקו חוג על פני תהום משלי ח כו-כז.  לך יום אף לך לילה אתה הֲכִינוֹתָ מאור ושמש תהל' עד יו.  — ה) הֵכִין את לבו לפלוני, הִפְנָהוּ, הטהו לעומת פלוני, richten; diriger; direct: הסירו את אלהי הנכר מתוככם והעשתרות וְהָכִינוּ לבבכם אל יי' ועבדהו לבדו ש"א ז ג.  כי עזרא הֵכִין לבבו לדרש את תורת יי' עזר' ז י.  ויעש (רחבעם) הרע כי לא הֵכִין לבו לדרוש את יי' דהי"ב יב יד.  כל לבבו הֵכִין לדרוש האלהים שם ל יט.  שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך וְהָכֵן לבבם אליך דהי"א כט יח.  כי בערת האשרות מן הארץ וַהֲכִינוֹתָ לבבך לדרש האלהים דהי"ב יט ג.  אך הבמות לא סרו ועוד העם לא הֵכִינוּ לבבם לאלהי אבתיהם שם כ לג.  אם אתה הֲכִינוֹתָ לבך ופרשת אליו כפיך איוב יא יג.  —  ואמר המליץ:  ולשוני תצחצח ולבי תכין ונפשי תעיר והגיוני תישיר בקשה לר' בחיי, יי' שפתי תפתח.  — וצעדיו, פעמיו: ידעתי יי' כי לא לאדם דרכו לא לאיש הלך וְהָכִין את צעדו ירמ' י כג.  לב אדם יחשב דרכו ויי' יָכִין צעדו משלי יו ט.  פעמי הָכֵן באמרתך ואל תשלט בי כל און תהל' קיט קלג.  — ודרכיו: ויתחזק יותם כי הֵכִין דרכיו לפני יי' אלהיו דהי"ב כז ו.  — ואת פניו: ואתה קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר וַהֲכִינֹתָה את פניך אליה יחזק' ד ג.  ואל מצור ירושלם תָּכִין פניך וזרעך חשופה שם ז.  —  ו) הֵכִין דבר, התבונן אם הוא נָכוֹן, בדק אותו, betrachten; considérer; -der: ולקטו (את המַּן) דבר יום ביומו וכו' והיה ביום הששי וְהֵכִינוּ את אשר יביאו והיה משנה על אשר ילקטו יום יום שמות יו ד-ה.  ויעלו זפים אל שאול הגבעתה לאמר הלוא דוד מסתתר עמנו במצדות בחרשה וכו' ועתה לכל אות נפשך המלך לרדת רד ולנו הסגירו ביד המלך ויאמר שאול ברוכים אתם ליי' כי חמלתם עלי לכו נא הָכִינוּ עוד ודעו וראו את מקומו אשר תהיה רגלו מי ראהו שם ש"א כג יט-כב.  תאות ענוים שמעת יי' תָּכִין לבם תקשיב אזנך תהל' י יז.  אז ראה (את החכמה) ויספרה הֱכִינָהּ וגם חקרה איוב כח כז.  העז איש רשע בפניו וישר הוא יָכִין7 דרכיו משלי כא כט.  —  ז) פ"ע, הֵכִין, היה נכון ומוכן, יכול, fähig s.; être capable; be able: ויאמרו לו (אנשי גלעד לאיש אפרים) אמר נא שבלת ויאמר סבלת ולא יָכִין לדבר כן שופט' יב ו.

— הֻפע', הוּכַן, הֻכַן, מוּכָן, מוּכָנִים, — שהכינו אותו, א) שהזמינו אותו: כי ערוך מאתמול תפתה גם הוא למלך הוּכַן העמיק הרחב מדרתה ישע' ל לג.  סוס מוּכָן ליום מלחמה וליי' התשועה משלי כא לא.  — ובתו"מ: אם לא היתה נבלה מערב שבת אסורה לפי שאינה מן המוכן שבת כד ד.  כל שאין מומו ניכר מבעוד יום אין זה מן המוכן ביצ' ג ד.  פחות משלשה על שלשה שהתקינו לפוק בו את המרחץ וכו' לקנח בו את הרחים בין מוכן בין שאינו מוכן כלים כח ב.  אם היתה (התרנגולת) מוכנה לשחיטה מותרת וכו' ואין כל תרנגולין מוכנין לשחיטה לכן צריכה אפילו אינה מוכנת ירוש' ביצ' א ס ד.  אמר בן עזאי בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך אין אדם נוגע במוכן לחבירו יומ' לח:.  מוכן לאדם, מוכן לכלבים חול' יד..  ובתשעה שעות ביום חזרו ישראל לאהליהם והיה המן מוכן להם לשני ימים פדר"א מו.  —  ב) שעשו וחזקו אותו וקבעו אותו: כלה שד תמו רמס מן הארץ וְהוּכַן בחסד כסא וישב עליו באמת באהל דוד שפט ודרש משפט ומהר צדק ישע' יו ד-ה.  ימהרו חומתה וְהֻכַן הסכך נחום ב ו.  לבנות לה בית בארץ שנער וְהוּכַן והניחה שם על מכנתה זכר' ה יא.  והשפתים וכו' מוּכָנִים בבית סביב יחזק' מ מג.  

— הִתפע', בהבלעת התו הִכּוֹנֵן8, ועם ת הִתְכּוֹנֵן, —   התחזק והתקים: תבנה וְתִכּוֹנֵן עיר סיחון במד' כא כז.  בצדקה תִּכּוֹנָנִי ישע' נד יד.  בחכמה יבנה בית ובתבונה יִתְכּוֹנָן משלי כד ג.  — הִכּוֹנְנוּ אנשים, נתקבצו ונוסדו יחד בכונה אחת: בלי עון ירצון וְיִכּוֹנָנוּ עורה לקראתי וראה תהל' נט ה.

— פִע', *כִּוֵּן9, יְכַוֵּן, — א) פ"י, כִּוֵּן שני דברים זה נגד זה, שיהיו עֹמדים ממש זה מול זה, gerade machen; faire droit; straighthen: כרם שהוא נטוע ערבוביא אם יש בו לכוין ב' נגד ג' הרי זה כרם כלא' ה א.  מכוונין את הנטיעות עד ראש השנה תוספתא שבי' א ו.  ומכוונין10 להן (לערי מקלט) דרכים מזו לזו מכות ב ה.  תכוין לך הדרך שלא יהיו טועים מד"ר במד' כב.  — ואמר הפיטן: חקקם (את עשר הדברות) זה כנגד זה לדרשה, כוונם וחתום חמשה מול חמשה יוצ' ב סכות, שבוית מרום.  — כִּוֵּן מַקֵּל וכדומה, שלא יהיה עקום: לאחד שהיה בידו מקל מעוקל ונתנו לאומן לתקנו מתקנו באור ואם לא מכוונו במעגילה ואם לאו מפתלו במעצד ספרי דבר' שח.  — ואִמְרָה בהחלוק, שלא תהיה עקומה: כל שאינו יכול לכוין אימרא בחפת חלוקו מו"ק י..  — ואת השור וכדומה, עשה שילך בדרך הנצרך: דרבן זה מכוון את הפרה לתלמיה להביא חיים לעולם ספרי דבר' מא.  — *כִּוֵּן את לבו לדָבָר, הסב את עצמו שיהיה פונה לנקודה מהנקודות: העומדים בחוצה לארץ מכוונין את לבם כנגד ארץ ישראל ומתפללין וכו' העומדים בארץ ישראל מכוונין לבם כנגד ירושלם ומתפללין וכו' העומדים בירושלם מכוונין את לבם כנגד ביהמ"ק ומתפללין תוספתא ברכ' ג יה-יו. כל ישראל מכוונין את לבם למקום אחד גמ' שם ל..  כך שנו רבותינו יכוין אדם לבו (כשהוא מתפלל) נגד בית קדשי הקדשים פסיק' רבתי לג.  — ובהשאל', פנה מחשבתו לדבר: חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים ברכ' ה א.  אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים גמ' שם ה:.  — כִּוֵּן את פלוני כנגד דבר, העמידו ממש מול הדבר: כיוונו (את האדם שנהרג אחרי כן) כנגד הסוס כיוונו כנגד החץ כיוונו כנגד הרומח העמידו בצינה השקה אותו מים רעים ירוש' סנה' ט כז..  — °כִּוֵּן את עצמו לפלוני, עשה באופן שיראהו פלוני: אין ראוי לחכם שיטריח את העם ויכוין עצמו להן כדי שיעמדו מפניו רמב"ם, ת"ת ו ג.  — *כִּוֵּן לבו על דבר, חשב עליו: התורם את הגורן צריך שיכוין את לבו על מה שבקיטין ועל מה שבצדדין תוספתא תרומ' ג ו.  — וסתם כִּוֵּן לבו, שָׂם דעתו וחשב במה שהוא עושה: היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא  ברכ' ב א.  היה כותבה (את המגילה) דורשה ומגהה אם כיון לבו יצא מגי' ב ב.  הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו ר' אחי אומר משום ר' יהודה אם כיון לבו בפרק ראשון אע"פ שלא כיון את לבו בפרק האחרון יצא תוספתא ברכ' ב ב.  בירך צריך שיכוין את לבו בכולן ירוש' שם ב ד..  נתפלל ולא כוין לבו אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו יתפלל ואם לאו אל יתפלל שם ב ה..  אם כוונתה את לבך בתפילה תהא מבושר שנשמעה תפילתך שם ה ט ד.  וזה מכוון את לבו וזה מכוון את לבו ועושין תשובה מד"ר שמות א.  — כִּוֵּן לבו לדָבָר, הכין את עצמו להדבר: כל מי שיוצא לדרך ואינו מכוין לבו למלחמה סוף שהוא נופל במלחמה מד"ר ויקר' כה. — וכִוֵּן דבר, במשמ' חשב והחליט בדעתו אדות הדבר: והמנעול והמפתח שנשברו מתקנן במועד ובלבד שלא יכוין11 מלאכתו במועד מו"ק א י.  מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים ושולה פשתנו מן המשרה בשביל שלא תאבד ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד וכולן אם כיונו מלאכתן במועד יאבדו שם ב ג.  — כִּוֵּן שמועתו, דקדק שתהיה בדיוק כמו שנאמרה: המחכים את רבו והמכוין את שמועתו והאומר דבר בשם אומרו אבות ו ו.  כמדומה אני שלא כיווננו שמועתינו עד עתה מנח' יח..  כל המשפיל את עצמו מכוין את שמועתו דא"ז ח.  שלא היה מכוין הדברים לאמיתן מד"ר במד' כ.  — °כִּוְנוּ שנים דבריהם, דברו שניהם זה כמו זה: היו העדים מרובים שנים מהן כיוונו עדותן בחקירות ובדרישות והשלישי אמר איני יודע תתקיים העדות בשנים רמב"ם, עדות ב ג.  הרי שהעידו עליו שהרג ונחקרו בשבע חקירות וכו' וכוונו המעשה וכוונו הכלי שהרגו בו שם א ו.  שיהו מכוונים ביניהם מניין אחד י' או כ' וכו' ולא היו אומרים לו המניין שכיוונו ביניהם תוס' ישנ' יומ' כב..  — ובמשמ' °אמר בדיוק כמו שהוא: זה נתן מדת ארכה ורחבה וזה כיון משקלותיה יתן למי שכיון משקלה רמב"ם, גזלה ואבדה יג ז.  המכוין משקל הדבר או מדתו או קשריו או מנינו וכו' הוי סימן טוח"מ, אבדה רסב טו.  — *כִּוֵּן את הרוחות, ידע באיזה צד הם רוחות העולם, מזרח, מערב וכו': סומא ומי שאין יכול לכוין את הרוחות מכונין לבם לפני המקום ומתפללים תוספתא ברכ' ג יו.  א"ר יוסה אם אין יודע לכוין את הרוחות צא ולמד מן התקופה ממקום שהחמה זורחת וכו' אלו פני מזרח וכו' ממקום שהחמה שוקעת וכו' אלו פני המערב והשאר צפון ודרום וכו' ובמדבר מי היה מכוין להן את הרוחות אמר רבי אחא ארון היה מכוין להם את הרוחות ירוש' ערוב' ה כב ג.   ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות יכוין את לבו כנגד אביו שבשמים ברכ' ל..  — כִּוֵּן רוחותיה של הנטיעה, לאן תפשטנה שרשיה וכדומה: קודם עד שלא נוצרה (הנטיעה) ממעי אמה אדם צריך לכוין את רוחותיה מד"ר בראש' טו.  — כִּוֵּן את השעה,  ידע בדיוק אימתי היא: ואל זועם בכל יום וכמה זעמו רגע וכו' ואין כל בריה יכולה לכוין אותה שעה חוץ מבלעם הרשע וכו' שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה ברכ' ז..  — ב) כמו פ"ע, כִּוֵּן בהחלט, היתה דעתו ומחשבתו לדבר, beabsichtigen; avoir L`intention; intend:   למלך בשר ודם שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן נכנס לחדרו בלילה אמר לקטן העמידני עם הנץ החמה ואמר לגדול העמידני בשלש שעות בא קטן להעמידו עם הנץ החמה ולא הניחו גדול וכו' מתוך שהיו עומדין צווחין ננער אביהם אמר להם בני שניכם לא כוונתם אלא לכבודי אף אני לא אקפח שכרכם מכי' בשלח ב ה.  זקינה שהפסיקה שלש עונות דייה שעתה חזרה והפסיקה שלש עונות ואח"כ ראת דייה שעתה בשלא כיוונה מחמת הווסת בשפחתה או הותירה שאילו כיוונה נקבעה ווסתה ירוש' נדה א מט ג.  — ובמשמ' זו מצוי בסהמ"א: ועושי העגל הראשון וסיעת ירבעם ובעלי הבמות ופסל מיכה לא היו מכוונים לבם רק לאלהי ישראל כוזרי ד יד.  ונתן להם שבח על מה שטענו ממופשט הקשיהם וכוונו הטוב שם ה יד.  הבורא יתעלה אשר אותו דרשנו ולמצאו כווננו12 במחשבותינו ושכלנו חו"ה, היחוד ו.  ובלבד שלא יכוין להשהותו עד המועד טור או"ח תקלח.  ויכוין שיבא הקשר באותו המקום שם אה"ע קסט.  — ואמר הפיטן: איכה כוונת בכעסך לכלות ביד כושלים כרמך קינ' לת"ב, איכה אצת.  איך מפשעיך תטהר לבך, או תמצא בזה לנשמתך דרור, כַּוֵּין בכל כח לברך צוּרך, אז יעלה ריחך כריח מור דרור רמב"ח, דרכי נעם יז.  — °וכִוֵּן מחשבות, זמם, חבּל עצות: טכסנו עצה מה לעשות, יועץ בקרבנו אין, כִּוַּנּוּ בלב מחשבות, למרחוק שאת דעה סליח' לתענ' שני, אפפונו מים.  — וכִוֵּן במשמ' היה לדעתו לדבר: קרא (את השמע) ומצא עצמו בלמען חזקה כוין וכו' נתפלל ומצא עצמו בשומע תפילה חזקה כוין ירוש' ברכ' ב ה..  אמר לו ר' זירא לתלמידו כוין ותקע לי כסבור צריכין אנו דעת משמיע הלכ' פסוק', ר"ה.  — וכִוֵּן בדבריו לדָבָר, במה שאמר היתה דעתו כך וכך: נראה לי שלזה כיון החכם המסדר ברכת חתנים באמרו והתקין לו ממנו בנין רוח חן ג.  — ובמשמ' דקדק ובדק: יוחנן כהן גדול שמע מבית קדש הקדשים נצחו טליא דאזלי לאגחא קרבא באנטיוכיא וכיונו את אותה השעה  וכיונו שנצחו אותה שעה תוספתא סוט' יג ה. — ובמשמ' רשם את השעה בדיוק: מעשה שחלה בנו של ר"ג שגר שני ת"ח אצל ר"ח בן דוסא לבקש עליו רחמים וכו' אמר להם לכו שחלצתו חמה וכו' ישבו וכתבו וכיונו אותה שעה וכשבאו אצל ר"ג אמר להן העבודה לא חיסרתם ולא הותרתם אלא כך היה מעשה באותה שעה חלצתו חמה ברכ' לד:.  — וקבע בדיוק, ואמר הפיטן: ימים הקוה כלם,  יבשה להראות השכילם, כון בשעלו מדת משקלם שבת ב אח"פ, ארנן.  —  ובמשמ' °עשה ממש כמו הזולת: מעשה בשטר אחד שבא לפני רבא שהיה חתום עליו רבא ורב אחא בר אדא אמר לו רבא ודאי זה חתימת ידי הוא אבל אני קודם רב אחא בר אדא איני כותב כפתו והודה ואמר לו הנח שלי זייפתה אלא של רב אחא בר אדא (שהיתה ידו רועדת) כיצד כיונתה אמר לו הנחתי ידי על זרניק הלכ' פסוק', ממונות.  

— פֻע', *כֻּוַּן, מְכֻוָּן, מכוון, מְכֻוָּנִים, מכוונים, מְכֻוָּנוֹת, מכוונות, — שכִוְנוּ אותו, בכל משמ' הִפע', א) מְדֻיָּק, genau; exact; -tly: נמצא (ההרוג) מכוון בין שתי עיירות שתיהן מביאות שתי עגלות סוט' ט ב. — ומדה מכֻונת, שלא חסר בה כלום:  מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות מקוא' ז ו.  שלש על שלש שאמרו חוץ מן המלל דברי רבי שמעון וחכמים אומרים שלש על שלש מכוונות כלים כח ז.  אמר רבי פדת הכל מודין שאם הוזקקנו לעונתו של שטר ונמצאת עונתו מכוונת בשבת או בעשרה בתשרי ששטר מאוחר הוא וכשר ב"ב קעא..  — וכמו תה"פ במשמ' זו גם לנק': וגוש של זתים שנפל לתנור והוסק כביצה מכוון טהור יותר מכביצה טמא כלים ג ב.   טמא מת שסחט זתים וענבים כביצה מכוון טהור שם ג.  — ב) מכֻון כנגד דבר, עמד למולו: קורות הבית והעליה שאין עליהן מעזיבה והן מכוונות (עליונות נגד תחתונות) טומאה תחת אחת מהן תחתיה טמא אהל' יב ה.  בסילקי ששני פתחיה מכוונין זה כנגד זה תוספתא טהר' ז יג.  נטע שלש כנגד שלש ואחת מכוונת כנגד האמצעי ירוש' כלא' ד כט ג.  בית קדשי הקדשים שלמטן מכוון כנגד בית קדשי הקדשים שלמעלן שם ברכ' ד ח ג.  — ושעומד בשורה ישרה: כורת מכוון ונוף אין מכוון הרי זה כרם נוף מכוון וכורת אין מכוון הרי זה אינו כרם כיצד ידוע אם מכוון אם לאו מותח החוט על גבי גפנים אם היו כולן נוגעות כאחת ה"ז כרם אחת נכנסת ואחת יוצאה אינו כרם תוספתא כלא' ג ד.  ארובה שבתוך תקרת הבית וקדרה מונחת על הארץ ומכוונת כנגד ארובה שאם תעלה תצא בצמצום מן הארובה רמב"ם טומא' מת טז ה.  — וכמו תה"פ: שהיה מוריד ידו עד שחיו ואח"כ היה פותח ואחד פותח כנגדו מכוון ולא היה צריך להוריד ידו הרי"ף ב"מ יח..  — ובמשמ' נוטה לעומת: צריך אדם שיהיה עיניו ולבו ואזניו מכוונים לדברי תורה ספרי דבר' שלד.  רוח דרומית יוצאה ומטה אותה (את השושנה) כלפי צפון והחוח עוקצה ואעפ"י כן לבה מכוון כלפי מעלה מד"ר ויקר' כג.  מה תמרה זו לבה מכוון למעלה כך ישראל לבן מכוון לאביהן שבשמים שם במד' ג.  — והדעת: מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן רמב"ם, ת"ת א יג.  — °דברים מכֻונים, כמו שצריך להיות, בדעת: ומצאנוהו חולה מוטל במטה ודעתו מיושבת עליו ולשונו ודיבורו מכוונים בפיו יודע לאמר ולשמוע לשאל ולהשיב תשו' הגא', הרכבי שע.  יחיד כותב גט בלשון אחר טעון מחקר ואינו מוחזק בזה ובהחקרו והמצאו מכוון כהוגן כשר הוא שם רנה.  ראוי שלא לעשות כך (לכתוב גט) בלשון אחר לכתחלה שמא לא יוכל לדבר באותו לשון דברים מכוונים על התורפים הללו ושמא אם יפלו לידי מחקר ימצא בם פגם שם.  — *דברים מכונים זה לזה, מוסכמים, האחד כמו השני: ובודקין אותו (את העד השני) אם נמצאו דבריהן מכוונין נושאין ונותנין בדבר סנה' ג ו.  — ג) °דבר מְכֻוָּן, שיש בו כונה: והידיעה המכוונת בהוית האדם רשב"ג, מקור חיים א ה.  ההרכבות וההפרדות המצטרך אליהם להשלמת העיון בעצה המכוונת כוזרי ה יב.  — ד) °עשוי בערך שוה: כי הוא (האדם) שוה ומכוון במזגו יותר מכל בעלי חיים תקון מדות הנפ' ח.  

— נִתפ', *נִתְכַּוֵּן, — א) העמיד את עצמו לעומת דבר: עומד בראש הר המשחה ומתכוין ורואה בפתחו של היכל מדות ב ד.  של בית רבן גמליאל היה נכנס ושקלו בין אצבעותיו וזורקו לפני התורם והתורם מתכוין ודוחקו לקופה שקל' ג ג.  — ב) שׂם דעתו ומחשבתו לכך וכך, beabsichtigen; avoir L`intention; intend: המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו שבת י ד.  ובלבד שלא יתכוון לעשות מנה גדולה כנגד קטנה שם כג ב.  שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוון לעשות כלי שם כב ג.  תופרי כסות תופרין כדרכן ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים כלא' ט ו. וזה וזה מתכוונין להקל ערוב' ח ב.  אפילו שמע מן התנוקות אומרים הרי אנו הולכין לספוד ולקבור את איש פלוני דיו בין שהוא מתכוין (לעדות) ובין שאינו מתכוין יבמ' יו ה.  נשברה כדו ברשות הרבים והוחלק או שלקה בחרסיה חייב ר"י אומר במתכוין חייב באינו מתכוין פטור ב"ק ג א.  שור שהיה מתכוון לחבירו והכה את האשה וכו' ואדם שהיה מתכוון לחבירו והכה את האשה שם ה ד.  נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם וכו' נתכוין להכותו על מתניו ולא היה בה כדי להמית על מתניו והלכה לה על לבו סנה' ט ב.  אמר קונם יין שאיני טועם עד שיהא הפסח אינו אסור אלא עד לילי הפסח שלא נתכוון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לשתות יין נדר' ח ה.  מעשה באשה אחת שהיתה שכורה ומזגו לה את הכוס ואמרה הריני נזירה ממנו אמרו חכמים לא נתכוונה זו אלא לומר הרי הוא עלי כקרבן נזיר ב ג.  מצות יבום קודמת למצות חליצה בראשונה שהיו מתכונין לשם מצוה ועכשיו שאינן מתכונין לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום בכור' א ז.  נתכוון להזות על דבר שהוא מקבל טומאה והזה על דבר שאינו מקבל טומאה פרה יב ג.  לא שמענו אלא על המתכוין להכות שונאו והכה שונאו שהוא במיתה אבל המתכוין להכות שונאו והכה אוהבו לא שמענו מכי' משפט', נזיק' ח.  לא יפתח אדם מחצב בתחילה לתוך שדיהו וכו' במה דברים אמורים בזמן שמתכוין לעשות שדה אבל אין מתכוין לעשות שדה אפילו דבר מרובה מותר תוספתא שבי' ג ח.  נתכוון לתרום אחד מעשרה ועלה בידו מעשרים משלשים ומארבעים שם תרומ' ה ה.  בזמן שמתכוין ולקחה (את הבהמה) בתחילה לשום שלמים שם מע"ש א טו.  כי יגח עד שיתכוין ליגח שם ב"ק ד ו.  חליצה המוטעית כשירה חלץ לה והוא מתכוין והיא אינה מתכוונת היא מתכוונת והוא אינו מתכוין פסולה שם יבמ' יב יג.  אילו הן הגולין נתכוון להכות את העץ והיכה את האדם והרגו שם מכו' ב א.  הנוטל את ידיו אם נתכוון ידיו טהורות אם לאו ידיו טמאות שם ידים ב ג.  מרים שלא נתכוונה לדבר באחיה לגנאי אלא לשבח וכו' כך נענשה המתכוון לדבר בחבירו לגנאי וכו' עאכ"ו ספרי במד' צט.  מי שלא נתכוון לזכות מעלה עליו הכתוב כאילו זכה מי שנתכוון לזכות עאכ"ו שם דבר' רפג.  כאן במתכוין לפחות כאן במתכוין להוסיף ירוש' דמאי ז כו ג.  רבי יוסי אומר לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות שם ו כה ד.  אם במתכוין לבדוק אפי' באמצע שדהו מותר שם כלא' ב כח..  נבדק אותו האיש ואמר לא לכך נתכוונתי שם מע"ש ד נד ד.  וכותי אינו מל את ישראל מפני שמתכוון לשם הר גריזים שם שבת יט יז..  אם יתן לי אדם ספר תילים של ר' מאיר מוחק אני את כל הללויה שבו שלא נתכוון לקדשו שם מגי' א עב..  היו (פריצי הדור) מהלכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים אימת יבנה ביהמ"ק אימתי בית ה' נלך והוא אומר אעפ"י שהן מתכוונין להכעיסני יבוא עלי שאני שמח בלבי שם מו"ק ג פג ד.  אמרה לא נתכוונתי אלא להיות כמותה וכיוצא בה שם נזיר ד נג:.  יבוא עלי אם נתכוונתי לכך שם סוט' ג יט..  המתכוין להטות את חבירו ומטהו מדרך טובה לדרך רעה שם סנה' י כט ד.  גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ בבלי שבת כב..  אם אמרת בשאר מצות שלא עשה בהן שאין מתכוין כמתכוין שאם נתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר שפטור תאמר במעילה שאם נתכוין להתחמם בגיזי חולין ונתחמם בגיזי עולה שמעל פסח' לג..  שניהם לא נתכוונו אלא לדבר אחד שם נג:.  נכרי שהיה מוכר פירות בשוק אמר פירות הללו של ערלה הן וכו' לא נתכוון אלא להשביח מקחו יבמ' קכב..  (האומר) הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים וכו' אם לכך נתכוין מתחלה הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחד דבריו קיימין נדר' סט:.  אמר ר' יוחנן מלמד ששניהם (אשת פוטיפרע ויוסף) לדבר עבירה נתכוונו סוט' לו:.  א"ר לוי שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו ב"ב טז..  כולם (כל אנשי דור הפלגה) לשם עכו"ם נתכוונו סנה' קט..  נתכוונו למזוג בחמין ומזגו לו בצונן ערכ' טז:.  ותגנוב  רחל את התרפים אשר לאביה והיא לא נתכוונה אלא לשם שמים מד"ר בראש' עד.  שבטו של זבולן וכו' בין מתכוונין בין שאינן מתכוונין  הם יוצאים (למלחמה) ומנצחים שם ויקר' כה.  אמר דוד לפני הקב"ה רבון העולם כלום נתכוון אבא ישי להעמידני והלא לא נתכוון אלא להנאתו שם יד.  שמה שאמר (ראובן לאחיו) לא נכנו נפש ומה שאמר להם השליכו אותו (אל הבור) לא נתכוון אלא להצילו שם במד' יג.  שלא דברה (מרים) כי אם באחיה חביבה שלא בפניו ולא נתכוונה אלא להחזירו לאשתו תנחומא מצורע ו.  — ומצוי בסהמ"א.  — לבו מִתְכַּוֵּן: אמרו לו תלמידיו (לר"ח בן דוסא שהכישו חברבר ולא הפסיק תפלתו) רבי לא הרגשת אמר להן יבא עלי ממה שהיה לבי מתכוין בתפילה אם הרגשתי ירוש' ברכ' ה ט..  — במִתְכַּוֵּן, כמו בכַוָּנָה, בלא מִתְכַּוֵּן, בלא כונה: וחומר שאר מצות משבת שבשאר מצות שגג בלא מתכוין חייב מה שאין כן בשבת שבת עב:.  אכלן דמאי יצא אכלן בלא מתכוין יצא פסח' קיד:.  כגון שנתכוון לחתוך שום דבר אחר ושחט העור בלא מתכוון רגמ"ה בכור' י:.  — נִתְכַּוֵּן, במשמ' עשה דבר בכונה לשם הדבר ההוא: היה צריך לכתוב את יהודה ונתכוין וכתב את השם מס' ספר תורה, ירוש' ה ד.  — ג) °יִתְכַּוְנוּ הדברים, יהיו נאותים, תהיה להם כונה: וכאי צד יתכוונו הדברים כך פרשה אדוננו מאיר עינינו רב יהודה גאון וכו' תשו' הגא', הרכבי שפא.  — °נִתְכַּוְנוּ דברי העדים, שהיו דברי כֻלם מכֻונים אלה כמו אלה: שושנה בת חלקיהו אשת יהויקים הכהן שרצו שני שופטים לשכב עמה והיא לא רצתה ועללו והעידו עליה ששכבה עם נער אחד והדיינים רצו לפסוק עליה דין מיתה ודניאל ברוב חכמתו הצילה ע"י חקירה שלא נתכוונו עדותן צ"ד ב, אלף ד של.