°, ש"נ, — שה"פ מן כָּוַץ: לפי שמים הקרים מכווצים העור ובכויצתם מולידים רתת וסימור (מעשה טוביה, יסו"ע א ד). — ונתיחד להתכוצות חזקה של העצלים בגוף על כרחו של הבע"ח, Krampf (Spasmus); crampe : אותות נפילת הכויצה בנערים הנערים אם ירבה בהם הפחד בשינה ויעצר טבעם וירבה בכיים וישתנה מראיהם לירקון ואדם ודעיכה אז תפל הכויצה (קאנון ד ב א יח). הכויצה היבשה והכפיה והשתוק והמחנק הם מן החדים (שם ד א ד). הכוויצה הנקרא אשפראשמי תהיה ממלוי ותהיה מהרקה כי כשיהיה התחדשות הכוויצה מפני התעורה או עמל וכו' אז הסבה באותה הכוויצה יובש והרקה (פרקי משה ז). ומי שיקרה בו כויצת פנים ואחור ויקרה לו השתוק ימות בשעתו מיד (שם ו).