1, ש"ז, — דבר שהאש נאחזת בו יפה ויתנוהו בתוך עצי התנור להצית בהם האש: ביום ההוא אשים את אלפי יהודה כְּכִיּוֹר2 אש בעצים וכלפיד אש בעמיר ואכלו על ימין ועל שמאול את כל העמים סביב (זכר' יב ו). — ומ"ר: ושובים ושבבים בפתרונם שוים, ופשרו כשביבים לאש הכיורים (דונש על מנחם, לדורש החכמות). וארור כל נוכל, אשר פגול יאכל, והוא רק יאכּל, באשי הכיורים (רשב"ג, אזהרות, בצל שדי). — ואמר המשורר בהשתמשו בשני השמות א. כיור וב. כיור בשתי המשמע': עיני בראות דרך עול ימים צלחה למים כיור, כאשר לבבי בראות נפש צדיק ירעה לאש כיור (רמב"ע, תרשיש ט מו-מז).
1 לא נתברר מקורו, ועי' הערה לקמן.
2 כבר אמר ריב"ג: אבל ככיור אש בעצים אין טוב לתרגמו כי אם אוד כמו אמרו וכלפיד אש בעמיר. ע"כ. וכן רד"ק. וזה באמת יותר נאות לפי הכונה ולפי הנשמע מהמליצה מפרוש התרגומ' הקדמונ' והמפרשים החדשים במשמ' כוּר וכדומה, אלא שנראה כי הכיור היה אוד ששׂמים אותו בתוך העצים כדי שתאחז בהם האש. והגזרה מהשם כור או כיר בערב' וכירה בעבר' אינה מכרעת.