כִּילוּ

*, — כמו כְּאִלּוּ, עי' אִלּוּ, והוסיפה:  שכל המקיים מצות ציצית כילו1 מקבל פני שכינה (ירוש' ברכ' א ג.).  כל האיסורין משערין אותן כילו בצל כילו קפלוט (ירוש' ברכ' א ג.).  והמסתכל בבית הרחם כילו בא עליה (ירוש' ברכ' א ג.).  אילן שמקצתו נטוע בארץ ומקצתו חוץ לארץ מכיון שמקצתו נטוע בארץ כילו כולו בארץ (ירוש' ברכ' א ג.).  את רואה את התקרה כילו יורדת וסותמת (ירוש' ברכ' א ג.).  מלמד שכל שירות ששרת (שמואל) לפני עלי רבו כילו שרת לפני השכינה (ירוש' ברכ' א ג.).  שהמקבל פני חבירו כילו מקבל פני שכינה (ירוש' ברכ' א ג.).  את רואה אותה כילו מליאה עפר וצרורות (ירוש' ברכ' א ג.).  מל ולא פרע את המילה כילו לא מל (ירוש' ברכ' א ג.).  הכהו על ידו וקטעה אין רואין אותו כילו עושה מנה ביום אלא רואין אותו כילו חיגר יושב ושומר קישואין (ירוש' ברכ' א ג.).  רואין את המחיצות כילו הן עולות (ירוש' ברכ' א ג.).  יהא רואה את החרב כילו מחתכת בבשרו (ירוש' ברכ' א ג.).



1 כך בכ"י גני' הוצ' גינצב', ובנוסח' כאילו.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים