1, ש"ז, בהפס' כָּלָח, — חריצות וזריזות בטפול הָעֵדֶר והשמירה עליו: ועתה שחקו עלי הצעירים ממני לימים אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני גם כח ידיהם למה לי עלימו אבד כָּלַח2 בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה איוב ל א-ג.
1 עי' הערה לקמן.
2 פרשו רוב הקדמונ' מלה זו במשמ' א. כֶּלַח הקודם, או קרוב לו. תרגם רסע"ג הרמ ھرم, ר"ל זקנה מופלגת ורפיון כח. מנחם חבר אותה עם תבוא בכלח אלי קבר, ופרש מלא ימים. וכך ריב"ג, רש"י, ראב"ע, רד"ק וכל שאר המפרשים. אך כמה קשה מליצה זו: עליהם אבדה הזקנה, נראה ממה שהתלבטו החדשים להגיה בכתוב זה הגהות מתחלפות כדי לישב קצת המליצה ולתת לה טעם: במקום למה לי, כָּמַהּ לו, ובמקום כלח, כח, כלֹח, באה כָלָה, כל חסד, לֵח, כל לח, כל חיל. ובכל אלה ההגהות אין אף אחת כדי להניח את הדעת ולתת לנו מליצה טבעית נאותה למקומה, ושלא תהיה רפה, דחוקה וקשה. והנה חציו הראשון של הפסוק הוא טבעי וברור ואינו נותן מקום לפקפק באמתת נוסחתו, והוא מוסב על אבות הצעירים שנזכרו קודם, שמאס בהם איוב לתתם עם כלבי צאנו, וזה מעיד גם על חציו השני, שמדֻבר בו כמו"כ על ענין זה בעצמו, ואין ספק בדבר כי בהמלה כלח יש איזה דבר של שמירת הצאן. וכבר נזכרה למעלה הגהת אולסה' כח במקום כלח, אבל גם הגהה זו כמו שהיא לא תוכל לרפא את מליצת הכתוב, כי השם כח במשמ' הרגילה או שהוא סותר למה שנאמר בחצי הראשון אדות כח ידיהם או שהוא מרפה את הכונה. ומלבד זה קשה, מאין באה הלמד באמצע, אם לא שנאמר כי היה כתוב כאן לא כח אלא כוח, מלא, ונשתבשה אח"כ הוו ללמד, שהוא דבר מצוי. ולזה יש סמך מת"י שתרגם חצי פסוק זה כך: עלויהן הוביד כוך. והנה לא ידוע בודאות באיזה משמ' השתמש כאן ת"י במלה כוך, עכ"פ, גם לפי דעת המבארים אותה במשמ' כוך של קבר, כמו שנראה לפי נוסחה אחרת בתרגום על פסוק זה בעצמו: להובדא בכוך קבורתא, תמוה מאד מה ראה המתרגם לבחר דוקא במלה זו לתרגם בה המלה כלח במשמ' קבר, הלא בשום מקום לא נמצאה המלה כלח במשמ' האמתית של כוך, ואם הוא פרש כלח במשמ' של מות וקבורה בכלל למה בחר במלה כוך ולא כתב קבורה בלבד. רק בדרך אחד אפשר לתרץ קושיה זו בהנחה כי היתה נוסחת הכתוב עלימו אבד כוח, וראה המתרגם כי אין להמושג כח מקום כאן לפי הענין, וסבר כי כוח היא הצורה העברית הקדומה להמלה המאוחרת כוך. ומה שבאה המלה כוכא כמו"כ בתרגום הפסוק תבוא בכלח אלי קבר ברור הוא כי היא הוספה מאוחרת עפ"י תרגום הפסוק עלימו אבד כלח, כאשר היתה כבר הנוסחה בפסוק זה כלח ולא כוח, ודבר זה מוכרח מעצם לשון התרגום שם: תעול בשלימות שניך בכוכא לקבורתא, ע"כ, שברור הדבר כי התרגום האמתי של כלח הוא בשלימות שניך, והמלה בכוכא הוסיף תלמיד אחרון עפ"י התרגום של אבד כלח. וזו המלה כוח שהיתה כאן איננה כלל השם כח במשמ' חזק ואמץ, אלא מלה מיוחדה שישנה גם בלשון ערבית, ומשמשת בעניני השמירה והטפול בהעדר. עצם השרש כוח کوح בערב' משמש אמנם לא במשמ' זו אלא במשמ' נלחם בפלוני והכניעו ועשה לו רעה, והשם כאח, כיח, במשמ' צלע ושפוע ההר, אבל השם כואח کواح, בהדבור כואח מאל کواح مال, תרגמוהו המלונים הערבים אזאוה, ואזא' מאל פרש לשאן אלערב לשאן אלערב ערך אזי: אד'א כאנ יחשׂנ רעיתה ויקומ עליה, ובעבר': כשהוא מטפל היטב במרעיתו ועומד עליה. והתכון איוב לאמר בחצי פסוק זה כי לא חפץ בכח ידיהם לטפול הטוב והמעולה של צאנו כי לא היו ראוים אפילו לזה. והנה אמנם, המליצה עלימו אבד עוד לא נרפאה כלה, ואולי נשתבשה קצת המלה עלימו או המלה אבד, וכבר גזרו גם החדשים שהמלה אבד היא משֻבשת. — ובהיות שלשוננו עתה מיוסדה על המקרא כמו שהוא לפנינו, המלה כֶּלַח במשמ' כואח הערבי יש לה זכות אזרח של מלה עברית בלשוננו, אעפ"י שבאה בטעות במקום כוח.