1, ש"ז, °כִּלְחוֹ, °כִּלְחָהּ, — זקנה שלמה, שביעת ימים, hohes Alter; senilité; old age: וידעת כי רב זרעך וצאצאיך כעשב הארץ תבוא בְכֶלַח2 אלי קבר כעלות גדיש בעתו איוב ה כה-כו.  — והשתמשו בה במשמ' זו הסופרים והמשוררים: הדעת יקרא לב אוהב נפשו להחיותה עד עת כלח ראב"ע משלי יט ח.  בטרם בוא ימי זקן וחלש עלי נועם ימי נער בכה לח, ומה יש אחריו זכרה ואולם תהי בא חיש אלי קבר בכלח רמב"ע, תרשיש ח ב. אחר בלות תשוב (בת הגפנים) לעדנתה ואם תזקין בכלחה חדשה ימיה ר"י חריזי, תחכמ' כז.  פועל צדקות אם יהי ילווהו לבית עולמו, צופה בחכמה אם יהי עמו תלונן בכלחו עד יום מותו יוה"כ, מחז' רומני, כפר פדיון.  התאמר האריך ימים כמתושלח, וכבר הן שׂבת ותבא בכלח משלי יל"ג ג ב.  — ובמשמ' סתם זקנה: בני כלכל שיבת אביך ולא יהיה עמלו עליך לטרח שאהו כי פג טעמו ואל תבוז כלחו בכח בחוריך ב"ס, תרג' ב"ז ג י-יא.  — והשתמשו המשוררים במליצה אבד עליו כֶּלַח, במשמ' זקן מאד: עזבו שפה עליה אבד כלח, עזבו ספרתה תפל בלי מלח יל"ג, למי אני עמל.