°, ש"נ, — סגולת מה שהוא כְּלָל, קבוץ, Gesammtheit; ensemble, totalité; =ty: ואנחנו נקרא מה שיורה עליו המשפט מענין הכללות והיחוד כמות המשפט (מלות הגיון ב).  אם הגלגל בכללותו נופל בריקות (כל מלאכי הגיון, הקש).  על צד מה שיניח מנהיג המדינה המשובחת קצת האנשים במלאכה מה וקצתם במלאכה אחרת בדרך שישלם מכללותם סדור המדינה (רלב"ג, מלחמות ה' ה יא).  שאל אחד בראם הוא הרכיבם והכינם וסדר תנועותיהם באופן ימשך מכללותם התועלת והטוב ההוא (רי"א, שמים חדשים ג).  ואף שנאמר שהיתה השירה הזאת שגורה בפי דוד לאומרה בכל תשועה ותשועה שהושיעו השם הנה מפני כללותה (מכל הגבורות והתשועות) והיותה נאמרת בכל יום ויום שעזרו השם והושיעו מאויביו ראה כותב הספר להביאה שמה בבחינת כללותה ומעלתה זאת ולא עשה כן לשאר השירים והמזמורים להיותם פרטים ואמרם בזמן מיוחד (הוא, הקד' נביא' ראשונ'). והרמב"ם ז"ל זכר כללות סברותיהן ואמונותיהן הידועות בתקות השכר ויראת העונש (שעה"ש לר"י אבן לטיף א כה).  — וּכְלָלוּת ישראל, כללוּת העם וכדומה: אבל כללות ישראל שאינם מבינים למה יכשילם הקב"ה במה שהם אינם יודעים (REJ 212, אגר' ר"א היכיני).  לפי שכללות העם תמיד ישיג אמתת הדברים ולא יוכל הרמאי לראות את הכל (רי"א, נחלת אבות ג).   לא ראיתי מעולם בעל שכל שיהיה לו שנאה עם היהודי ואין מי שישנא אותם כי אם כללות העם ויש להם בזה טעם (שבט יהודה ז).  ומה גם אחר אשר ידענו כי כללות כל עדת בני ישראל איש אחד נקראו (חמדת הימים נ יא).  כי לכללות האומה ייוחס הכבוד שיפגעו פרטיה להיותם גוי אחד בארץ (קול יהודה, כוזרי א קט).