* 1, — קל לא נמצא בספרות הקדומה.

—  פִע', *כִּמֵּן, מְכַמֵּן, —  כמו טָמַן: הכובש השולק המולח בשדה חייב המכמן (פרי) באדמה פטור (מעשר' ד א).

 — הִפע', *הִכְמִין, — הטמין, הסתיר: כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין עליהן חוץ מזו וכו' אם היה ערום ואינו יכול לדבר בפניהם מכמינין לו עדים אחורי הגדר והוא אומר לו אמור מה שאמרת לי ביחוד והלה אומר לו (סנה' ז י). כיצד עושין לו להערים עליו מכמינים עליו ב' עדים בני אדם בבית הפנימי ומושיבין אותו בבית החיצון ומדליקין נר על גביו כדי שיהו רואין אותו ושומעין את קולו שכן עשו לבן סטרא בלוד שהכמינו לו שני תלמידי חכמים והביאוהו בב"ד וסקלוהו (ירוש' יבמ' יו יה ד). המכמין עדיו אחורי גדר לא עשה כלום (שם סנה' ג כא ג). אם לא רצה המסית להסית לשנים מצוה להכמין לו וכו' כיצד מכמינין לו המוסת מביא שנים ומעמידן במקום אפל וכו' (רמב"ם עכו"ם ה ג). —  וכמו פִע', הטמין, ואמר הפיטן: מהלך ארבע מאות פרסה נע ונד מכמורת לפרשה, סע משעיר והכמין פרוסה עיף ויגע מבושיו לסרסה (שבת זכור, אזכיר סנה). חנון חון עמך אשר לשמך הוא מאמין, סניגור עלי תמנה אשר חטאתי יטמין וחובי בשמאל יכמין, זכותי יעלה בימין ואפר יצחק יזמין (סליח' עיוה"כ, ירצה צום).

—  קל, °כָּמַן, לִכְמֹן, —  כמו פִע': שודדים כשמעו המולת ההמון, שקדו להקיץ המלך ולכמון, שזפוהו מת מושכב בארמון (שבת א חנכה, אודך). —  ופָעו' °כָּמוּן, כְּמוּנִים: כבדו פלח חצי תלאות ולא סרו במשמרתם כמונים (ספ' המוסר לר"ז בן סעד' כב, כ"י תימנ').