°, כומרוּת, ש"נ,— א) משרת כָּמָר: לימים נודע למלך כי הכומר זייף והמלך צווה לתלותו אלא מפני עטרת הכומרות קמו העם על הדבר וצוה המלך לגרשו אל האיים הרחוקים (שבט יהודה יט). — ב) ארץ ממשלת הכמרים: אחר הדברים האלה גדל המלך לגונסלו וישם את כסאו על כל השרים וימנהו הגמון באלקנטרה ובכל כומרות אלקנטרה (שבט יהודה י).