1, ש"ז, מ"ר כִּמְרִירִים, — עננה כבדה, שחורה, מקדרת את השמש, עם רעמים וברקים: היום ההוא יהי חשך אל ידרשהו אלוה ממעל ואל תופע עליו נהרה יגאלהו חשך וצלמות תשכן עליו עננה יבעתהו כִּמְרִירֵי2 יום הלילה ההוא יקחהו אפל אל יחד בימי שנה (איוב ג ד=ו).
1 עי' בהערה לקמן. —
2 השבעים קראו כנראה מאררי ותרגמו במשמ' קללה, כמו אררי יום בפסוק ח' שבפרשה זו. ולזה נוטה גם דעת קצת החדשים. אך רוב הקדמונ' ראו במלה כמרירי מלה מרירי עם כ הדמיון ופרשו במשמ' מר. כך תרגום: היך מרירי יומא, ע"כ, וכך שאר הקדמונ', עי' ערך מריר. אבל אין לכף הדמיון מקום כאן לפי סדר מליצת הכתוב. קצת החדשים הגיהו כמרי, וכדומה, אבל אין זה מניח את הדעת. ואולי באמת עקר הנוסחה היתה אררי יום, אבל לפי הנוסחה של המסורה, שלענין שמוש הלשון היא העקר, כמו שכבר העירותי כמה פעמים, הפרוש האפשרי האחד הוא כדעת רלב"ג, שנחליט שהמלה כמרירי איננה מלה מרירי עם כף השמוש לדמיון אלא שהכף בה היא שרשית והמלה בעקרה היא כמריר בפ"פ חרוקה או פתוחה כמו סגריר, ופרושה לפי הענין הוא מחזה ממחזות הטבע שמבעתים את האדם, ולפי האמור קודם לו: יגאלהו חשך וצלמות תשכן עליו עננה, רגלים לדבר כי גם כמריר הוא דבר כעין אלה, והסכימו לזה רוב החדשים ואמרו כי נגזרה המלה כמריר מן כמר בסור' במשמ' שחור, ואמרו כי הכונה בכמריר היא לקוי חמה, אך הואיל ולזה שמש בעבר' הקדומה שרש אחר, והוא קדר, לכן יותר נראה לפרש כמריר במשמ' עננה כבדה שחורה בפרט ברעמים וברקים שזה היה מטיל אימה על האנשים בימים הקדומים.