, ש"ז, —  שם העם מבני שֵׁם שישב בארץ ישראל לפנים ובפרט בערי צור וצידון, והצטַינו בפרט במסחר והיו ידועים קצת לרמאים:  כְּנַעַן בידו מאזני מרמה לעשק אהב (הוש' יב ח). — שְׂפַת כְּנַעַן, הלשון שדברו הכנענים, דומה ללשון העברית:  ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כְּנַעַן (ישע' יט יח). — ובסהמ"א השתמשו בכנוי לשון כנען ללשון עמי הסלַוים:  פלצא בלשון כנען (רגמ"ה חול' נד.).  בלשון אשכנז ובלשון כנען (רש"י דבר' ג ט).  מה שקורים בלשון כנען בילחא (אור זרוע, הלכ' ע"ש לא).