— קל לא נמצא.

— נִפע', נִכְנַע, נִכְנְעוּ, הִכָּנַע, הִכָּנְעוּ, תִּכָּנַע, יִכָּנַע, יִכָּנְעוּ, יִכָּנֵעוּ, —  נִכְנַע לפני פלוני, מפני פלוני, מלפני פלוני, קבל על עצמו מרותו ושלטונו של פלוני, עָם לפני אויבו וכדומה, sich unterwerfen; se soumettre; to submit o. s:  וַיִּכָּנַע מדין לפני בני ישראל ולא יספו לשאת ראשם (שופט' ח כח).   ויכם (יפתח את בני עמון) מערוער ועד בואך מנית וכו' מכה גדולה מאד וַיִּכָּנְעוּ בני עמון מפני בני ישראל (שם יא לג).  — ויחיד לפני גדול ממנו וכדומה, השפיל עצמו: ויהי דבר יי' אל אליהו התשבי לאמר הראית כי נִכְנַע אחאב מלפני יען כי נִכְנַע מפני לא אבי הרעה בימיו (מ"א כא כח-כט).  יען רך לבבך וַתִּכָּנַע מפני יי' בשמעך אשר דברתי על המקום הזה ועל ישביו וכו' ותקרע את בגדיך ותבכה לפני (מ"ב כב יט).  ויעש (צדקיהו) הרע בעיני יי' אלהיו לא נִכְנַע מלפני ירמיהו הנביא מפי יי' (דהי"ב לו יב).  וכהצר לו חלה את פני יי' אלהיו וַיִּכָּנַע מאד מלפני אלהי אבתיו (שם לג יב).  — ונִכְנַע תחת ידו של פלוני: וַתִּכָּנַע מואב ביום ההוא תחת יד ישראל (שופט' ג ל).  וילחצום אויביהם וַיִּכָּנְעוּ תחת ידם (תהל' קו מב).  — ונִכְנַע סתם: וַיִּכָּנְעוּ הפלשתים ולא יספו עוד לבוא בגבול ישראל (ש"א ז יג).  ובראות יי' כי נִכְנָעוּ היה דבר יי' אל שמעיה לאמר נִכְנְעוּ לא אשחיתם (דהי"ב יב ז).  אך אנשים מאשר ומנשה ומזבלון נִכְנְעוּ ויבאו לירושלם (שם ל יא).  ולא נכנע מלפני יי' כְּהִכָּנַע מנשה אביו (שם לג כג).  והעמיד האשרים והפסלים לפני הִכָּנְעוֹ (שם יט).  וּבְהִכָּנְעוֹ שב ממנו אף יי' (שם יב יב).  וַיִּכָּנַע יחזקיהו בגבה לבו (שם לב כו).  וַיִּכָּנְעוּ שרי ישראל והמלך ויאמרו צדיק יי' (שם יב ו).  וַיִּכָּנְעוּ בני ישראל בעת ההיא (שם יג יח).  וְיִכָּנְעוּ עמי אשר נקרא שמי עליהם (שם ז יד).  ויהי אחרי כן ותעמד מלחמה בגזר עם פלשתים אז הכה סבכי החשתי את ספי מילידי הרפא וַיִּכָּנֵעּוּ (דהי"א כ ד).  — וּלְבָבוֹ נִכְנַע: אף אני אלך עמם בקרי והבאתי אתם בארץ איביהם או אז יִכָּנַע לבבם הערל ואז ירצו את עונם (ויקר' כו מא).  — ואמר בן סירא: אל תסרב על האמת ועל אולתך היכנע (ב"ס גנ' ד כה).  — ובתלמ': הזידים נכנעין והצדיקים שמחים (ירוש' ברכ' ב ה.).  

— הִפע', הִכְנִיעַ, הִכְנַעְתִּי, עת' אַכְנִיעַ, תַּכְנִיעַ, וַיַּכְנַע, וַתַּכְנַע, הַכְנִיעֵהוּ, אַכְנִיעֵם, יַכְנִיעֵם —  עשה שֶׁיִּכָּנַע, unterwerfen; soumettre; submit: וַיַּכְנַע אלהים ביום ההוא את יבין מלך כנען לפני בני ישראל (שופט' ד כג).  הוא ישמידם (את הגוים יושבי הארץ) והוא יַכְנִיעֵם לפניך והורשתם והאבדתם מהר (דבר' ט ג).  ויך דוד את פלשתים וַיַּכְנִיעֵם  (ש"ב ח א) כי הִכְנִיעַ יי' את יהודה בעבור אחז מלך ישראל (דהי"ב כח יט).  וְהִכְנַעְתִּי את כל אויביך (דהי"א יז י).  לו עמי שמע לי וכו' כמעט אויביהם אַכְנִיעַ ועל צריהם אשיב ידי (תהל' פא יד-יה).  ויבאו הבנים ויירשו את הארץ וַתַּכְנַע לפניהם את ישבי הארץ הכנענים ותתנם בידם (נחמ' ט כד).  — ואת פלוני, השפילוֹ: ראה כל גאה הַכְנִיעֵהוּ והדך רשעים תחתם (איוב מ יב).  — ובתלמ': שופטינו בצדק שפטתנו בצדק הכנע קמינו הכנעתה קמינו (ירוש' ברכ' ב ד ד).  — ואת לבו של פלוני: וַיַּכְנַע בעמל לבם כשלו ואין עזר (תהל' קז יב).  — וגם דבר מפשט, הכניע את שאונו של פלוני וכדומה: כחרב בציון שאון זרים תַּכְנִיעַ (ישע' כה ה).  

— פָעו', °כָּנוּעַ: והשפילהו והכניעהו עם כל יועציו ויהיה כנוע וכבוש לפני בקשתי (יוסיפון, פרק ד).  והאיש משה ענו מאד ושתק והיה כנוע בלבו (הרוקח, שרש ענוה).  

— הָפע', °הָכְנַע, הָכְנְעָה, הוכנעה, —  כמו נכנע: ותהיה בוש ממעשיך איך תשוב לו הנפש כאשר נתנה לך אילו הוכנעה והושפלה לשמים (הרוקח. שרש ענוה).