1, ש"ז, — א) כמו נֵס, במשמ' מעשה פלא גדול, מה שנעשה בכח מחוץ לטבע הדברים, Wunder; miracle: ויבן משה מזבח ויקרא שמו יי' נסי ויאמר כי (הוא) יד (ציוּן) על כֵּס2 יה מלחמה ליי' בעמלק מדר דר (שמות יז יה=יו). — ב) * במשמ' כִּסֵּא3: לנשיא שנכנס למדינה וראו אותו בני המדינה וברחו נכנס לשניה וברחו מלפניו נכנס לעיר חריבה וקדמו אותו והיו מקלסין אותו אמר הנשיא זו העיר טובה היא מכל המדינות כאן אני בונה כס נאה כאן אני דר (שמות יז יה=יו). — ואמר הפיטן: שכבו ונדו חצץ להבריאני, שמעו כי נאנחה אני, כי תם חקתה בכס אופניך, תשיב להם גמול כאן חזות פניך (שמות יז יה=יו). חקקם בכס שביבי אש ארבעה בכס מעלה ואחד בכס מטה, כי כס מעלה מכֻון כנגד כס מטה (שמות יז יה=יו). ואופנים ושנאנים סובלים כס תעצומו, דובבים רון בקול גרון לאל נאדר במרומו (שמות יז יה=יו). יוף מכלל דבירך ישב יסד שתיות, כס ושם השלם מהשתמש בשתי אותיות (שמות יז יה=יו). אז בטרם נמתחו ואבני פנותיך יסדת, כס ישיבתך עלה במחשבת חשבת (שמות יז יה=יו). — ואמר המשורר: אלוה חי תנה לו כס בגן עדן ובעליה, וזכהו לבנין עיר תהלתך ולתהיה (שמות יז יה=יו).
1 מלה מסֻפקה, לא נתבררה מהותה ופרושה האמתי, ועי' הערה לקמן.
2 כך הנוסחה בכל הספרים, ולא נודע מה היתה הכונה בה, וראו בה הקדמונ' קצור מן המלה כסא, ואמרו כי הכונה בזה שבועה: היד על כסא אלהים כי מלחמה ליי' בעמלק. וכבר דרשו: נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק. אבל, זו מליצה דחוקה מאד ולא טבעית. ואמרו רוב החדשים כי הכתוב משֻׁבש וצ"ל נֵס במקום כֵּס, והיא נתינת טעם לקריאת שם המזבח יי' נִסִּי שבפסוק הקודם, שלכן קראהו משה יי' נסי מפני שיד על נֵס יה, ר"ל על דגל יה. ובעצם הדבר זהו טעם הכתוב בכללו, שהוא פרוש לקריאת שם המזבח יי' נסי, וא"כ באמת רגלים לדבר כי גם כאן העקר הוא נֵס, אלא שעוד המליצה קשה משתי פנים, כמו שכבר העיר אהרליך בהערותיו: מפני שמשמ' דגל לנס מוטלה בספק, ושנית, והוא העקר, המליצה יד על הדגל במשמ' שבועה היא לא מליצה עברית, כי אלה המנהגים לא היו כלל בזמן ההוא אצל היהודים להשבע ביד על הדגל. אבל, כבר פרשו קצת הקדמונ' את נסי שבפסוק הקודם במשמ' נֵס בזמן מאחר, בענין מעשה של פלא למעלה מהטבע, עי' ערך נס, ואין לתמה על זה שבמליצה עתיקה זו תבוא מלה במשמ' שמצאנוה בזמן מאחר, כי אפשר שדוקא בזמן הקדום שמשה המלה באמת במשמ' שמצאנוה משמשת בזמן המשנה, ואח"כ השתמשו בה בלשון הספרותית בשמוש אחר, במשמ' תרן וכדומה, ואולם בפי העם נשאר השמוש הקדום ואח"כ גבר שמוש זה שנית ודחק מהדבור את השמוש הספרותי, והוא דבר רגיל בטבעי הלשונות וכמו"כ גם בעברית, ויבֹאר זה בהמבוא. וגם השם יד אינו משמש כאן במשמ' הרגילה אלא במשמ' ויצב לו יד, והיא מצבת זכרון, וכונת הכתוב היא שבשביל זה נקרא המזבח יי' נסי שהוא יד, ר"ל אות וסימן ומצבת זכרון על הנס שעשה אלהים לישראל במקום הזה במלחמה עם עמלק. ובכח הכלל הקבוע אצלינו, כי לשוננו מיֻסדה על המקרא כמו שהוא לפנינו בנוסחה המסורה, לכן אנו חיבים לקבל את המלה כֵּס במקום נֵס, רק לפרשה במשמ' נֵס.
3 עפ"י הפרוש הרגיל של הקדמונ' וקצת החדשים שהמלה כֵּס שבכתוב היא כמו כסא.