ב. כָּנַף
1, פ"י, — כָּנַף דבר אל פלוני, על פלוני, הסבו אליו: ויהי נשר אחד גדול וכו' והנה הגפן הזאת כָּנְפָה2 שרשיה עליו ודליותיו שלחה לו להשקות אותה מערגות מטעה (יחזק' יז ז).
1 עי' הערה לקמן.
2 כך הקרי למדנחאי במקום הכתיב כפנה למערבאי ולמדנחאי, ובמקצת ספרים כנפה גם הכתיב. וכבר העיד ר"ש פרחון וז"ל: ושמעתי כי בני דמשק כנפה קורין ולא כפנה וכל ספריהן המדוקדקין כותבין כך ומי שקורא לפניהם כפנה לועגין לו והדין עמהם פרחון, ערך כפן. והנה משמ' המלה נראה מהענין לפי הכונה הנאותה כאן ולפי חציו השני של פסוק זה, ועכ"פ אינו משרש א. כנף, ואולי דמיונו בערבית שרש ח'נפ خنف שהובא בהערה להשרש, שמשמש בערב' במשמ' הסב לצד אחד.