, פ"י, כֹּסֶה, כָּסוּ, יִכְסֶה, — כָּסָה דבר, פרש על הדבר דבר אחד להסתירו מעיני רואים וכדומה, decken; couvrir; to cover, וגם דברים מפשטים, במשמ' הסתיר: אדם ערום כֹּסֶה דעת ולב כסילים יקרא אולת (משלי יב כג).  אויל ביום יודע כעסו וְכֹסֶה קלון ערום (שם יו). — ופָעו' בסמי': אשרי נשוי פשע כְּסוּי חטאה (תהל' לב א). — ואמר המשורר: חטאיהם כוסים וחקתו בוסים ואותו מכעיסים במיני הבליהם (רמב"ע, דיואן נב, כ"י בודל'). — ובמשמ' העקרית: הכי יִכְסֶה פניו בתשבץ נצניו ובכתנת פסים, ומאין לב יגיל כבת תעדה עגיל ותתיף בשביסים (שם, זמן יקרא). — ועב' *כָּסַת במקום כָּסְתָה: לגדי שברח מן המרעה ונכנס אצל אשה אלמנה מה עשתה עמדה ושחטתו והפשיטתו ונתנתו בתוך המטה וכסת עליו סדין (מד"ר בראש' צא). — *כְּסוּי עֵינַיִם, מי שעיניו כהות ואינו רואה היטב: (אמר אבימלך לשרה) יה"ר שיהו לך בני1 כסויי עינים ונתקיים בזרעה דכתיב ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות (ב"ק צג.).

— נִפע', נִכְסָה, נִכְסָתָה, הִכָּסוֹת, — שׁכָּסוּ אותו: עלה על בבל הים בהמון גליו נִכְסָתָה (ירמ' נא, מב).  נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הִכָּסוֹת (יחזק' כד ח). — ובתו"מ, במשמ' הסתתר: מת לו (להכה"ג) מת אינו יוצא אחר המטה אלא הן נכסין והוא נגלה הן נגלין והוא נכסה ויוצא עמהן עד פתח העיר (סנה' ב א).  מה צבי זה נראה וחוזר ונכסה כך גואל הראשון נראה ונכסה וחוזר ונראה וכמה נכסה מהם ר' תנחומא אומר שלשה חדשים (מד"ר שה"ש, דומה דודי). — ונִכְסָה החֹדֶשׁ, נתכסה היָרֵחַ: וכל החדשים אינן נכסין וכו' והלא ניסן חדש נכסה ויש לו חג בפני עצמו אלא איזהו חדש שנכסה ויש לו חג וחגו בן יומו אי אתה מוצא אלא בחדש תשרי (מד"ר ויקר' כט).

— פִע', כִּסָּה, כִּסְתָה, כִׁסִּיתִי, כִּסֵּיתִי, כִּסִּיתָ, כִּסּוּ, כִּסִּינוּ, מְכַסֶּה, מְכַסִּים, כַּסּוֹת, לְכַסּוֹת, אֲכַסֶּה, תְּכַסֶּה, תְּכַס, תְּכַסִּי, יְכַסֶּה, וַיְכַס, יְכַסּוּ, כִּסָּהוּ, כִּסָּמוֹ, כִּסָּתְנִי, כִּסִּיתֹו, כִּסִּיתִיךָ, כִּסּוּךָ, לְכַסֹּתוֹ, כַּסּוּנוּ, אֲכַסֵּךְ, אֲכַסֶּנּוּ, תְּכַסֶּהָ, יְכַסֶךָּ, יְכַסֵּךְ, יְכַסֶּנּוּ, יְכַסֵּהוּ, יְכַסֶּנָּה, יְכַסֵּימוֹ, תְּכַסֵּנִי, תְּכַסֵּךְ, תְּכַסֵּהוּ, יְכַסֻּהוּ, — כמו קל: ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחרנית וַיְכַסּוּ את ערות אביהם (בראש' ט כג).  ותסר בגדי אלמנותה מעליה וַתְּכַס בצעיף ותתעלף ותשב בפתח עינים אשר על דרך תמנתה וכו' ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כִסְּתָה פניה (שם לח יד-יה).  ועשה להם מכנסי בד לְכַסּוֹת בשר ערוה (שמות כח מב).  יהיה סרוח על צדי המשכן מזה ומזה לְכַסֹּתוֹ (שם כו יג).  ופרשו עליהם בגד תולעת שני וְכִסּוּ אתו במכסה עור תחש (במד' ד ח).  ויסר אליה האהלה וַתְּכַסֵּהוּ בשמיכה (שופט' ד יח).  ואת כביר העזים שמה מראשתיו וַתְּכַס בבגד (ש"א יט יג).  והמלך דוד זקן בא בימים וַיְכַסֻּהו בבגדים ולא יחם לו (מ"א א א).  שש כנפים לאחד בשתים יְכַסֶּה פניו ובשתים יְכַסֶּה רגליו ובשתים יעופף (ישע' ו ב).  כי תראה ערם וְּכִסִּיתוֹ (שם נח ז).  פניך תְכַסֶּה ולא תראה את הארץ (יחזק' יב ו).  ואפרש כנפי עליך וָאֲכַסֶּה ערותך וכו' ואחבשך בשש וָאֲכַסֵּךְ משי (שם יו ח-י).  ותקחי את בגדי רקמתך וַתְּכַסִּים (שם יח).  לחמו לרעב נתן וערום כִּסָּה בגד (שם יח יו).  — ויחסר הגוף שאותו מכסים: גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תְּכַסֶּה בה (דבר' כב יב).  ר"ל אשר תכסה את גופך.  ויעבר (המלך) אדרתו מעליו וַיְכַס שק וישב על האפר (יונ' ג ו), ר"ל כסה את גופו בשק. — כִּסָּה דבר וכדומה במכסה: וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בר ולא יְכַסֶּנּוּ ונפל שמה שור (שמות כא לג). — ובעפר וכדומה: ושפך את דמו וְכִסָּהוּ בעפר (ויקר' יז יג).  וחפרתה בה ושבת וְכִסִּיתָ את צאתך (דבר' כג יד).  כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על הארץ לְכַסּוֹת עליו עפר (יחזק' כד ז).  משפעת סוסיו יְכַסֵּךְ אבקם (שם כו י). — וחֵלֶב וכדומה: ולקחת את כל החלב הַמְכַסֶּה את הקרב (שמות כט כג).  כי כִסָּה פניו בחלבו (איוב יה כו). — ומים: נשפת ברוחך כִּסָּמוֹ ים (שמות יה י).  ויבא עליו את הים וַיְכַסֵּהוּ (יהוש' כד ז).  כמים לים מְכַסִּים (ישע' יא ט).  מצרים כיאר יעלה וכנהרות יתגעשו מים ויאמר אעלה אֲכַסֶּה ארץ (ירמ' מו ח).   בהעלות עליך את תהום וְכִסּוּךְ המים הרבים (יחזק' כו יט).  כמים יְכַסּוּ על ים (חבק' ב יד).  גבול שמת (למֵי הים) בל יעברון בל ישבון לְכַסּוֹת הארץ (תהל' קד ט).  וַיְכַסּוּ מים צריהם אחד מהם לא נותר (שם קו יא).  ושפעת מים תְּכַסֶּךָּ (איוב כב יא). — ובע"ח: ותעל הצפרדע וַתְּכַס את ארץ מצרים (שמות ח ב).  הנני מביא מחר ארבה בגבלך וְכִסָּה את עין הארץ (שם י ה).  ותעל השלו וַתְּכַס את המחנה (שם יו יג).  הנה עם יצא ממצרים הנה כִסָּה את עין הארץ (במד' כב ה).  שפעת גמלים תְּכַסֵּךְ בכרי מדין ועיפה (ישע' ס ו).  יחד על עפר ישכבו ורמה תְּכַסֶּה עליהם (איוב כא כו). — וְעָנָן את השמים וכדומה: ויעל משה אל ההר וַיְכַס הענן את ההר וישכן כבוד יי' על הר סיני וַיְכַסֵּהוּ הענן ששת ימים (שמות כד יה-יו).  וביום הקים את המשכן כִּסָּה הענן את המשכן וכו' כן יהיה תמיד הענן יְכַסֶּנּוּ (במד' ט יה-יז).  ויפנו אל אהל מועד והנה כִסָּהוּ הענן (שם יז ז).  וְכִסֵּיתִי בכבותך שמים והקדרתי את ככביהם שמש בענן אֲכַסֶּנּוּ וירח לא יאיר אורו (יחזק' לב ז).  הַמְכַסֶּה שמים בעבים המכין לארץ מטר (תהל' קמז ח). — וענן של עשן וכדומה: ונתן את הקטרת על האש לפני יי' וְכִסָּה ענן הקטרת את הכפרת (ויקר' יו יג). — ונגה, הוד, וכדומה: כִּסָּה שמים הודו (חבק' ג ג). — ואֹפֶל, חשׁך: כי הנה החשך יְכַסֶּה ארץ וערפל לאמים (ישע' ס ב).  כי לא נצמתי מפני חשך ומפני2 כִּסָּה אפל (איוב כג יז).  כי דכיתנו במקום תנים וַתְּכַס עלינו בצלמות (תהל' מד כ). — וצרעת וכדומה, פשׂתה על כל המקום: ואם פרוח תפרח הצרעת בעור וְכִסְּתָה הצרעת את כל עור הנגע וכו' וראה הכהן והנה כִסְּתָה הצרעת את כל בשרו (ויקר' יג יב-יג). — ובושה, כלמה, וכדומה: ותרא איבתי וּתכַסֶּהָ בושה (מיכ' ז י).  בשנו כי שמענו חרפה כִּסְּתָּה כלמה פנינו כי באו זרים על מקדשי בית יי' (ירמ' נא נא).  נשכבה בבשתנו וּתְכַסֵּנוּ כלמתנו כי ליי' אלהינו חטאנו (שם ג כה).  מחמס אחיך יעקב תְּכַסְּךָ בושה  (עובד' א י).  כי עליך נשאתי חרפה כִּסְּתָה כלמה פני (תהל' סט ח).  כל היום כלמתי נגדי ובשת פני כִּסָּתְנִי (שם מד יו). — ופלצות וכדו': וחגרו שקים וְכִסְּתָה אותם פלצות (יחזק' ז יח).  יראה ורעד יבא בי וַתְּכַסֵּנִי פלצות (תהל' נה ו). — כִּסָּה את פלוני בצל ידו, הסתירו, היה עליו למחסה: ואשם דברי בפיך ובצל ידי כִּסִּיתִיךָ (ישע' נא יו). — ומליצה, כִּסְּתָה הארץ על ההרוגים, שלא נודע דבר מותם וכדומה: וגלתה הארץ את דמיה ולא תְכַסֶּה עוד על הרוגיה (ישע' כו כא). — לא כסתה הארץ דמי פלוני, כדי שידָרש דמיו שנשפכו בלא צדק: ארץ אל תְּכַסִּי דמי (איוב יו יח). — ובתו"מ: לא כסהו מבעוד יום לא יכסנו משתחשך כסהו ונתגלה מותר לכסותו (שבת ד ב).  שברי עריבה לכסות בהן את פי החבית שברי זכוכית לכסות בהן את פי הפך (שם יז ה).  אם לא הביא כלי מערב שבת מביאו בשבת מגולה ובסכנה מכסהו על פי עדים (שם יט א).  מצאן צבתים או כריכות מחשיך עליהן ומביאן ובסכנה מכסן והולך לו (ערוב' י א).  שחט חיה יכסנה ואחר כך ישחוט את העוף וכו' כסהו (את הדם) ונתגלה פטור מלכסות (חול' א ד).  במה מכסין (את הדם) ובמה אין מכסין (שם ז).  לימד על בנות ישראל שיהיו מכסות את ראשיהן (מד"ר במד' ט). — וכִסָּהוּ במשמ' הלבישהו בגד: פסק להכניסה ערומה לא יאמר הבעל כשתבוא לביתי אכסנה ברשותי אלא מכסה ועודה בבית אביה (כתוב' ו ה).  — ב) בהשאלה, כִּסָּה מפלוני, הסתיר, לא הודיע לו, verheimlichen; cacher; to hide: ויי' אמר הַמְכַסֶּה אני מאברהם אשר אני עשה (בראש' יח יז). — ועל פלוני: לא תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו ולא תחמל ולא תְכַסֶּה עליו כי הרג תהרגנו (דבר' יג ט-י). — ואת החטא, הסתיר חטאו: אם כִּסִּיתִי כאדם פשעי לטמון בחבי עוני (איוב לא לג).  חטאתי אודיעך ועוני לא כִסִּיתִי אמרתי אודה עלי פשעי ליי' (תהל' לב ה).  שנאה תעורר מדנים ועל כל פשעים תְּכַסֶּה אהבה (משלי י יב).  מְכַסֶּה פשע מבקש אהבה (שם יז ט).  מְכַסֶּה פשעיו לא יצליח ומודה ועזב ירחם (שם כח יג). — ואמר בן סירא: איש עצה לא יכסה שכל זד ולץ לא יקח תורה (ב"ס גני' לה יח). — ובתו"מ: זה המגלה דברים שכיסה עתיק יומין (פסח' קיט.).  הואיל וכיסית ממני ולא גלית שהוא אישך וגרמת אלי הצער הזה (ב"ק צג.).  — ובמשמ' °העלים: שמא כסה ממון מן השותפות וסלק עצמו מן השותפות (תשו' הגא', שערי צדק צה).  חייבנו השבועה להאלמנה כתיקון חכמים שלא החביאה ושלא הבריחה וכו' ושלא כסתה מנכסי פלוני בעלה שום דבר (ר"י ברצלוני, השטר' כ). — וְכִסָּה החטא, במשמ' סלח, כִּפֵּר: נשאת עון עמך כִּסִּיתָ כל חטאתם (תהל' פה ג).  והשב חרפתם אל ראשם ותנם לבזה בארץ שביה ואל תְּכַס על עונם וחטאתם מלפניך אל תמחה (נחמ' ג לו-לז). — כִּסָּה צדק וכדומה, נמנע מלספר: צדקתך לא כִסִּיתִי בתוך לבי אמונתך ותשועתך אמרתי (תהל' מ יא).  הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מְכַסֶּה דבר (משלי יא יג). — ואמר בן סירא: עם פותה אל תסתייד כי לא יוכל לכסות סודך (ב"ס גני' ח יז). — כִּסָּה את פני השופט וכדומה, שלא יראה הצדק: ארץ נתנה ביד רשע פני שפטיה יְכַסֶּה (איוב ט כד). — *ואת העין, שלא יראה ולא ידע דבר: אמר להם אתם כסיתם מני את העין (מד"ר בראש' נב).   

— פֻע', כֻּסָּה, כָּסּוּ3, יְכֻסֶּה, יְכֻסּוּ, מְכֻסִּים מְכֻסּוֹת, — שכִּסּוּ אותו: והמים גברו מאד מאד על הארץ וַיְכֻסּוּ כל ההרים הגבהים אשר תחת כל השמים (בראש' ז יט).  כָּסּוּ הרים צלה (תהל' פ יא).  והנה עלה (השדה) כלו קמשונים כָּסּוּ פניו חרלים (משלי כד לא).  והזקנים מְכֻסִּים בשקים על פניהם (דהי"א כא יו).  והחלנות מְכֻסּוֹת (יחזק' מא יו). — ובתו"מ: אבנים שזעזעתן המחרישה או שהיו מכוסות ונתגלו (שבי' ג ז).  כסות שהיא מכוסה מן העין (מד"ר בראש' נב). — ובהשאלה: כי בהבל בא ובחשך ילך ובחשך שמו יְכֻסֶּה (קהל' ו ד). — ובמשמ' *נעלם, ואמר בן סירא: לא יודע בטובה אוהב ולא יכוסה ברעה שונא (ב"ס גני' יב ח).  במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור במה שהורשית התבונן אין לך עסק בנסתרות (חגי' יג.  בשם בן סירא).  שבעה דברים מכוסין מבני אדם ואלו הן יום המיתה ויום הנחמה וכו' (מכי' בשלח ד ה).  דברים שהם מכוסין מן הבריות נתגלו לר' עקיבא וחבריו (מד"ר שה"ש א ב, הוצא' גר"ה). — ואמר הפיטן: חקור פעליו רק אליו אל תשלח ידך, כי תדרוש בסוף ובראש במופלא ובמכוסה (ר"י הלוי, אופן לר"ה, יה שמך).

— הִתפ', הִתְכַּסָּה, מִתְכַּסֶּה, מִתְכַּסִּים, יִתְכַּסֶּה, וַיִּתְכַּס, וַתִּתְכָּס, יִתְכַּסּוּ, — כִּסָּה את עצמו: והוא מִתְכַּסֶּה בשלמה חדשה (מ"א יא כט).  ויקרע את בגדיו וַיִּתְכַּס בשק ויבא בית יי' וישלח את אליקים וכו' ואת זקני הכהנים מִתְכַּסִּים בשקים אל ישעיהו (ישע' לז א-ב).  ותקח הצעיף וַתִּתְכָּס (בראש' כד סה).  וַיִּתְכַּסּוּ שקים האדם והבהמה (יונ' ג ח). — ובתו"מ: ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תהא הנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא (ברכ' ג ד).  אמר קונם צמר עולה עלי מותר להתכסות בגיזי צמר (קונם) פשתן עולה עלי מותר לי להתכסות באניצי פשתן וכו' קונם צמר ופשתים עולים עלי מותר להתכסות ואסור להפשיל לאחוריו (נדר' ז ג).  נותן לה כלים של חמשים זוז בימות הגשמים והיא מתכסה בבלאותיהן בימות החמה (כתוב' ה ח).  לא היו ישנים בבגדי קדש אלא פושטין ומקפלין אותן ומניחין אותן תחת ראשיהן ומתכסין בכסות עצמן (תמיד א א).  הרי שיצא חייב לחבירו מנה בב"ד ועליו כסות במאתים לא יאמר לו מכור כסותך והתכסה במנה ותן לי מנה (מכי' משפט' יט).  אמר קונם כסות שאיני לובש (קונם) לבוש שאיני מתכסה וכו' אמר קונם כל דבר שדרכו להתכסות ודרך היוצא ממנו להתכסות (ירוש' נדר' ז מ ג).  שתים הם שנתכסו בצעיף וילדו תאומים רבקה ותמר (מד"ר בראש' ס). — ובמשמ' * הסתתר: מה ביאתו (של השמש) משיתכסה מן הבריות אף יציאתו לכשיתודע לבריות (ירוש' ברכ' א ב ג).  ומחציו של חדש אלו ב' עננים הופכים את פניהם לרוח מזרחית פאת הלבנה שיצא מתחלה מתחיל ונכנס ומתכסה בין שניהם בלילה הראשון מדה אחת בלילה השנית מדה שנית עד סופו של חדש עד שמתכסה כלו (פדר"א ז). — ואמר המשורר: וסהר בכל מזל ביומו יהי חונה להשלים ימי חדש בחדשו ולשנותיו, ויתכס ויתגלה וישח ויתעלה ויחסר וימלא להאיר בחקותיו (ראב"ע, בשם אל). — ובמליצה בהשאלה, הִתְכַּסֶּה בדבר, השתמש בו כאלו היה לבוש: קוריהם לא יהיו לבגד ולא יִתְכַּסּוּ במעשיהם (ישע' נט ו).

גג, להבית. — חפה — *חפוּי. — טוח. — טמן. — כסות. — כפֹּרת. — מכסה. — צמיד פתיל. — צפה. — צִפּוּי. — צָעִיף, וכו'. — שׂמיכה.