*, ש"ז, מ"ר כִּסּוּיִים, — שה"פ מן כִּסָּה, א) עצם שה"פ: כסוי הדם נוהג בארץ ובחו"ל (חול' ו א).  שחט מאה חיות במקום אחד כיסוי אחד לכולן (שם ד).  (כתוב) ושפך וכסה מי שאינו מחוסר אלא שפיכה וכסוי יצא זה שמחוסר שפיכה פדייה וכסוי (גמ' שם פד.). — °כִּסּוּי הלב, לקוי בגוף בע"ח יגרם התעלפות, syncope:  כסוי הלב (אלגשי בערב') הוא בטול רוב הכחות המניעים והמרגישים וחלישות הלב ושיתקבץ הרוח כולו אליו (צרי הגוף לנתן פלקיירא ג ט, כ"י בריט"מ).  ואחזהו כסוי הלב בסוף אותו היום ומת באותו לילה ומהם מי שיתחדש להם כסוי הלב וחוזר להם החלי (שם). — ב) כמו כְּסוּי שלמעלה, דבר שמכסים בו:  (טומנין) בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן כיצד הוא עושה נוטל את הכסוי והן נופלות  (שבת ד ב).  כל כסויי הכלים שיש להם בית אחיזה ניטלים בשבת (שם יז ח).  הכף דומה לתרקב גדול וכו' וכסוי היה לו (תמיד ה ד).  כסוי כדי יין וכדי שמן וכיסוי חביות (כלים ב ה).  כסוי טני של מתכת של בעלי בתים שם יב ג.  כסוי טני של מתכת שעשה בו מראה (שם יד ו). וכל הכסויין טהורין חוץ משל מיחם (שם ג).  כיסוי מיחם שהוא מחובר לשלשלת (פרה יב י).  מצרים היה ארבע מאות פרסה על ד' מאות פרסה ומצרים אחד מששים בכוש וכוש אחד מששים בעולם ועולם אחד מששים בגן וגן אחד מששים בעדן ועדן אחד מששים בגיהנם נמצא כל העולם כולו ככיסוי קדירה לגיהנם (פסח' צד.).  שניהם (השמים והארץ) לא נבראו אלא כאלפס וכסויה (מד"ר בראש' א).  מנהגו של עולם אין עושין כסוי לגיגית לא של כסף ולא של זהב וכו' אלא של חרס מפני שהוא מין במינו (פסיק' דר"כ, שור או כשב).