* 1, פ"י, — כסכס דבר קשה בשִׁנָּיו, לעסו ושברו בשׁנּיו, zerkauen; broyer avec les dents; gnaw: שהיה (יהודה) נוטל אפונין של ברזל ונותנן לתוך פיו ומכסכס בהן וחמתו עולה (תנחומא, ויגש ח). עדשים מבושלים מרבים הזרע וכך יעשה לגלגל דק וישים בעדשים וביום יאכלם ואם ירצה לשתות יכסכס בשיניו את הגלגל ויבלע וישתה (ספ' חסיד', תתשס"א). — ובמשמ' הכה בשניו אלה על אלה: כיון שנכנסה (אסתר) לחצי קנקל הרביעי התחיל (אחשורוש) מחרק שניו ומכסכס (מדר' תהל' כב). כשאתה ממתגם (את הסוס והפרד) בו במתג הוא בולם פיו ומכסכס ברסנו (רש"י תהל' לב ט).