, ש"ז, בכנ' כִּסְלִי, כִּסְלֶךָ, כִּסְלוֹ, כִּסְלָם, — תקוה וסֵבֶר, Hoffnung; espoir; hope:  אשר יקוט כִּסְלוֹ ובית עכביש מבטחו (איוב ח יד).  אם שמתי זהב כִּסְלִי ולכתם אמרתי מבטחי (שם לא כד). למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם וישימו באלהים כִּסְלָם ולא ישכחו מעללי אל (תהל' עח ו=ז). — ומצוי בסהמ"א: ומצאנו ענין הבטחון בלשון הקדש מליצים בעדו בעשר מלות כנגד עשר המדרגות האלה והם מבטח ומשען ותקוה ומחסה ותוחלת וחכוי וסמיכה וסבר ומסעד וכסל (חו"ה, הבטחון ז). — ואמר הפיטן:  יום תאוה יגלה יחישה, וסות גאוה יה אותי הלבישה, ובן נעוה מכסלו יובישה (מאור' לפסח, יום תאוה, כ"י בריט"מ). — והמשורר אמר:  על הדמי תבטח בחול חילך או בבכי כואב תשם כסלך, עד מה לבכות תהיה שואל דמי כבד והוא נדיב בהשאילך (רשב"ג, קטע כ"י גני' בביה"ס היהודי בקאהיר).  דורך עוז אשר יעוז במעלתו ומרכבו, ושם כסלו ימי הבלו ברוב חילו ובזהבו (ר"י הלוי, יצו האל).  ישים על אל מבטחו לא על נברא כי כסלו יקוט (ר"י חריזי, הענק ג). — ומ"ר בכנ':  ולקחו כספיהם, לנפשם כסליהם, והיו עובדיהם, וזונים אחריהם (רמב"ע, דיואן נב, כ"י בודל'). אשר כחשו בקונם, ובטחו בקנינ ם, וכסליהם בהונם, והוא מכשול עונם (הוא, פזמ' ליוה"כ, החרשים). — וחרז הפיטן את השמות כֶּסֶל וכֵסֶל בשתי המשמעות:  ולא תעשה פסל, ברשע ובכסל, ולא תשים כסל, להקניאו בזרים (אזהר' רשב"ג, בצל שדי). — והמשורר בשלשת המשמ':  נפש אשר צחה תאהב איש שכל ותשנא כל בני כסל, תחשוק באיש דל מדרוש חכמה לא רץ עשה פימה עלי כסל, לא נכלמו לעד אשר שמו בו מבני אדם לבד כסל (רמב"ע, תרשיש א).  נבל שם אל זהב כסלו, כיס זהב עשה פסלו, אבד הכיס וברוב כסלו אין עוד כסלו, כי אין כיס לו (רע"פ, הקד' מתק שפתים). — והשתמשו במלה זו גם במשמ' סעד:  אל תירא מפחד פתאם ומשאת רשעים כי תבא כי יי' יהיה בְכִסְלֶךָ  ושמר רגלך מלכד (משלי ג כה-כו).