כִּסְכָּס

*, ש"ז, מ"ר כִּסְכָּסִים, — כמו כֶּסֶךְ: מתעטף אדם בכילה ובכסכסיה1 ויוצא לרה"ר בשבת ואינו חושש (שבת קלט). שאין כיסכסין עשויין אלא לנטותם באהל (רש"י שם).



1  לפי גרסת נוסח' קצת הספרים.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים