* 1, פ"י, — כָּפַה כלי על פיהו, שָׂם אותו בפיהו למטה ובחיצונית קרקעיתו למעלה, umverfen; renverser; invert: כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה ועל צואה של קטן ועל עקרב שלא תישך שבת טז ז.  כופין את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו שם יח ב.  ובשבת היה כופה עליהן (על הגחלים) פסכתר תמיד ה ה.  וכן הכופה את הסל ועושה על גביו כירה כלים ז ב.  המצניע החבית שלא תשבר או שכפאה על פיה על מנת לנגבה פרה ז ח.  יכול יכפה עליו (על הדם) כלים יכפה עליו אבנים ת"ל עפר ספרא אחרי ח יא.  למלך בשר ודם שנכנס למדינה והעמיד לו איקונות ועשה לו צלמים וטבע לו מטבעות לאחר זמן כפו לו איקונותיו שברו לו צלמיו ובטלו לו מטבעותיו מכי' יתרו ח.  חבית שכפאה על פיה ומרחה בטיט מן הצדדים ספרי במד' קכו.  שלח רבן גמליאל וגנזו (את תרגום ספר איוב) ר"י בר' יהודה אומר עריבה של טיט כפה עליו תוספתא שבת יג ג.  חבית שכפאה על הכותל ומירח שפתותיה עם הכותל שם כלים ב"ק ז ה.  קדרה שכפאה על פי חבית ומירח שפתותיה עם דפנות החבית שם יב.  שני לפסין ושתי קדרות שכפאן זו ע"ג זו שם יג.  מאימתי כופין את המיטות משיצא המת מפתח החצר וכו' וכשמת ר"ג כיון שיצא מפתח החצר אמר ר"א לתלמידיו כפו את המיטות וכשנסתם הגולל א"ר יהושע כפו את המיטות אמרו לו כבר כפינום על פי הזקן ירוש' ברכ' ג ה ד.  בערב שבת הוא זוקף את מיטתו ובמוצאי שבת הוא כופן שם.  ביצה שנולדה ביו"ט סומכין לה כלי בשביל שלא תתגלגל אבל אין כופין עליה את הכלי ושמואל אמר כופין עליה כלי שם שבת ד ו ד.  ואם לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד ומה שהוא משייר יניחנו בצינעה וכו' כיצד הוא עושה כופה עליו כלי כפה עליו כלי ולא מצאו אני אומר יד נטלתו שם פסח' א כז ג.  איקונין אחת טובה היתה לי בתוך ביתך וגרמתני לכפותה אף אתה כפה מיטתך שם מו"ק ג פג..  אמר איני כופה את המיטה הרי אני ישן ע"ג הספסל אין שומעין לו מפני שאמר איני כופה את המיטה וכו' משהוא זוקפה שוב אינו כופה וכו' שם.  ושאלו לר' יוסי מהו לכפות את המיטה א"ל לא צריך שם.  אמר רבא מילא קערה שמן והקיפה פתילות כפה עליה כלי עולה לכמה בני אדם לא כפה עליה כלי עשאה כמין מדורה ואפילו לאחד נמי אינה עולה בבלי שבת כג:.  כפה סאה וישב עליה כפה תרקב וישב עליה שם נט..  א"ר חסדא אע"פ שאמרו אין נותנין כלי תחת תרנגלת לקבל ביצתה אבל כופה עליה כלי שלא תשבר שם מב:.  ומודה רב שאם כפאה (את הספינה) על פיה שאין מטלטלין בה וכו' אלא שכפאה לזופתה ערוב' צ:.  הכופה מטתו לא מטתו בלבד הוא כופה אלא כל מטות שיש לו בתוך ביתו הוא כופה ואפילו יש לו עשר מטות בעשרה מקומות כופה את כולן ואפי' חמשה אחין ומת אחד מהן כולן כופין ואם היתה מטה המיוחדת לכלים אין צריך לכפותה דרגש אינו צריך לכפותו אלא זוקפו מו"ק כז..  וכן היא שמת חמיה או חמותה אינה רשאה להיות כוחלת ולהיות פוקסת אלא כופה מטתה ונוהגת עמו אבילות כתוב' ד:.  כפה עליו גיגית ופרע עליו מעזיבה סנה' עז..  שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית שבת פח..  — ופָעו' כָּפוּי, כְּפוּיָה: היתה (החבית) כפויה ופיה לאויר התנור כלים ח ג.  ואם היה כלי קטן ואין בו טפח על טפח וכפוי על פיו תוספתא כלים ב"ק ז ו.  סאה כפויה על פיה חבית כפויה שם אהל' יב ב.  מתוך שהוא ישן על מיטה כפויה הוא נוער בלילה ונזכר שהוא אבל ירוש' ברכ' ג ו..  ההולך לבית האבל אם היה לבו גס בו יברהו על מטות כפויות ואם לאו יברהו על מטות זקופות מו"ק כו:.  מדור הלבנה בין ענן לערפל עשויין כמין שתי קערות כפויות זו על גב זו והיא יוצאת בין שניהם פדר"א ז.  חבית שכפויה על פיה אעפ"י שמירחה בטיט מן הצדדין רמב"ם, טומא' מת כא ג.  — ובהשאלה, כָּפָה את התהום: רבי אליעזר אומר תהום כפה עליהם מלמעלה ועברו בו בני ישראל כדי שלא יצטערו אדר"נ לג.  — *כָּפָה אדם, הטילו ארצה על פניו, ובפרט בענין אדם שיש לו חולי נפילה: דרכו של שד נכנס  לאדם וכופה אותו ספרי דבר' שיח.  ודומה עליו כמי שכפאו שד נדר' כ:.  — כפה סַיִח את המנורה2,  משל לשחד שמבטל שחד אחר: מעשה באחד ששלח ביד בנו שתי מדות של כסף מלאות כסף ומחוקיהם כסף שוב מעשה באחד3 ששילח ביד בנו שתי מדות של זהב מליאות זהב ומחוקיהם זהב אמרו כפה סייח את המנורה ספרי במד' קלא.  — *כָּפוּי טוֹבָה, כְּפוּיֵי טובה, כְּפוּיַת טובה, כְּפוּיוֹת טובה, מי שמטיל את הטובה שעשו לו על פניו שלא יראוה, undankbar; ingrat; ungrateful: ויבא עמלק שבא בעצה וכו' אחרים אומרים יבא עמלק כפוי טובה ויפרע מן העם כפויי טובה וכן הוא אומר ואלה המתקשרים עליו וגו' יבאו אלו כפויי טובה ויפרעו מן יואש  כפוי טובה שנאמר ולא זכר יואש המלך החסד וגו' מכי' בשלח, עמלק א.  ובאת אל הכהן וכו' ואמרת אליו שאינך כפוי טובה ספרי דבר' רצח.  אמר להן משה לישראל כפויי טובה בני כפויי טובה בשעה שאמר הקב"ה לישראל מי יתן והיה לבבם זה להם היה להם לומר תן אתה ע"ז ה..  אותה שעה כשתעשה לנו ניסים האלו אין אנו כפויי טובה אלא אף אנו אומרים שירים וזמרים פסיק' דר"כ כט.  ג' כפויי טובה הן הארץ והאשה והנפש הארץ שנאמר ארץ לא שבעה מים והאשה מנין אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און הנפש מנין גם הנפש לא תמלא מד"ר ויקר' ד.  —  ומצוי בסהמ"א: ראיתי אחים חברים אהובים ובדבר קטן כרגע נהפכו לאויבים ויש ממעשים אלו כמה בכל יום ובפרט כפויי טובה שיש מי שקבל מחבירו חסדים וטובות הרבה ומפני שהכעיסו בפעם אחת נהפך לאויב לו אורח מישור לחאגיז ג.  ראוי לנו שלא נהיה מעדת כפויי טובה אבל ראוי לנו להזכיר לברכה המפרשים הראשונים אוהב משפט לאיוב, חתימ' הספר.  וממנה (מן הגאוה) תצאנה רעות רבות אין מספר ומהן לבזות הגדולים ממנו וכו' להנקם על כל דבר קל להיות כפוי טובה להכנס בגבול שאינו שלו צמח צדיק לר"א מודינא לה.  — ובהרחבה, °גם בדברים לא בע"ח: כי אין מלאכה כפוית טובה בעולם כמלאכת הבקורת ובפרט בקרת שירים אגר' יל"ג א קלה.  — והפעל °כָּפָה טובתו של פלוני, נהיה כפוי טובה לו: כי יי' אלהיך ברכך לפיכך לא תכפו את טובתו להראות כאלו אתם עניים אלא הראו עצמכם עשירים רש"י דבר' ב ז.  ולבן אשר רצה לכפות טובתו של יעקב יריע' שלמה א.  

— נִפע', *נִכְפָּה, לנק' נִכְפִּית, נִכְפַּת, — א) שכָפוּ אותו על פיהו: דרגש נזקפת ואינה נכפית ירוש' ברכ' ג ה ד.  שנתלש ההר ממקומו ונכפה עליהם כגיגית רש"י שמות יט יז.  — ואמר הפיטן: ויצא הדר אום בכסף נחפת, ותמורו אפר על ראשה חפת, ונרות נכבו ומנורה נכפת, כפשעו בלחם ופת ר"א קליר, קינ' לת"ב, איכה ישבה חבצלת.  — ב) *אדם נכִפְהָּ, נפל על פניו מחלי הנפילה, נהיה נִכְפֶּה: בין קמיע שבכתב ובין קמיע שבעיקרין יוצאין בו ואין צריך לומר (אדם) שניכפה (כבר פעם) אלא (אפילו אדם שדואג) שלא יכפה ואין צריך לומר דבר שיש בו סכנה אלא אפילו דבר שאין בו סכנה קושרו ומתירו בשבת תוספתא שבת ד ט.  המשמש מטתו על מטה שתינוק ישן עליה אותו תינוק נכפה פסח' קיב:.  ומעשה באחד שנכפה ואמרו המומחים לכתוב קמיע על קלף צבי שו"ת שער אפרים צ.  ועי' *נִכְפֶּה.  —  ג) בחכמת התשברת, °נִכְפְּתָה הזוית על זוית אחרת וכדומה: וכן כל הזויות הניצבות שבעולם הן שוות זו לזו הואיל וכולן הן נכפות במחשבה זו ע"ג זו ואין שום אחת מהן עודפת על חברתה ולא חוסרת ממנה כלום יסו"ע לר"י ישראלי א ב.