*, ש"נ, — שה"פ — מן *ג. כָּפָה, א) כפיית המטה וכדומה: שבת שחל ט"ב להיות בתוכה אסורין מלספר ומלכבס וכו' ר' יהודה מחייב בכפיית המטה ולא הודו לו חכמים (תענ' ד ז).  מי שקיים כפיית המיטה שלשה ימים קודם לרגל לא יכפה לאחר הרגל (תוספתא מו"ק ב ט).  המלך אינו חייב בכפיית המיטה (ירוש' סנה' ב  כ.).  אבל חייב בכפיית המטה (מו"ק יה.).  אבל כפיית הכלי על הביצה אינו ביטול (ר"ח שבת מג.).  ענין הכפיה שפני הכלי למטה וגבו למעלה (דר"ק, שרש כפה).  — °וּכְפִיַית טובה: סוקראטי אמר אין רע ככפית הטוב ואין דבר מקיים האהבה בין האנשים כהכרת הטובה (ר"א מודינא, צמח צדיק נו).  הנני מזכיר לך עון כפיית טובה אשר היה בך נגד קונך (ר"מ אלשיך, איוב ה יט).  דעו איפה עד היכן מגיע יד הכפיית טובה כי על אשר לא הכיר חסד אל ובעט בטובה נמשך להתפקר עד גדר זה (שם יח כא). — ואמר המשורר: אבל הפחד מפני פרעה וכפית טובה מאת אחי לא ישיבוני מדרכי להציל את עמי מרעתו (יל"ג, אח לצרה). — ב) °כְּפִיַית החולה הנכפה: אם ישאף בעל הכפייה ריח גלבנום יתעורר הנכפה (ראב"ע, ספר הנסיונ' ב, כ"י פריז).  הנכפה בעת כפייתו (רמב"ם, עדות ט ט).  לפעמים יזדמן האדם שוכב על ערפו כל הלילה ויקדם אז אליו חדוש השתוק והיגונים והכפייה בבטני המוח (פרקי משה ט).  הכפיה הוא חולי ימנע האברים מפעולות החוש והתנועה והעמידה וכו' וכתב גאלינוס הכפייה הוא כווץ יקרה לכל הגוף אלא שאינו מתמיד אלא כלה במהרה וכו' וכתב אבוק' הכפייה תהיה כשיסתמו נקבי המוח לא בתכלית הסתום (נתן פלקיירא, צרי הגוף, כ"י בריט"מ).  הכפייה היא עלה מונעת האברים הנפשיים מפעולות החוש והתנועה וההתיצבות מניעה בלתי שלמה (קאנון ג א ה ד).  שנוי הבחורים בעלי הכפייה יעשהו ביחוד שנוי השנים והזמנים והמקומות א"ה הכפייה היא האפילוציאה (פרקי אבוקרט ב מז, כ"י ברלין).  לרפואות הכווץ וההתר והכפיה (אילם ליש"ר מקנדיה, כתב משה מיץ ).  ויוליד לפעמים חולאים יותר רעים ונאמנים והם רעש אברים והכווץ והשתוק והכפיה והשקוי (מעשה טוביה, בית חדש י).  ובמלון חולי אנסו שהיה עלול מכפיה ופתע פתאום שם נפל מהחולי הנז' (שו"ת פרח מטה אהרן עז). —  ועי' אֵם הנערים, בערך אֵם.