*1, ש"נ, — כעין סל מכפות תמרים וכדו' ישמש שמושים מתחלפים, Korb; panier; basquet: אוחז את המגל בסיב או בוצר בצור ונותן לתוך הכפישה2 ומוליך לגת (אהל' יח א). האשה שהיא טבולת יום לשה את העסה וקוצה לה חלה ומפרשתה ומנחתה בכפישה מצרית או בנחותא (טבו"י ד ב). הבור והדות שבבית וכפישה נתונה עליו וכו' או כוורת פחותה וכפישה נתונה עליה (אהל' ה ו). כפושה שהיא נתונה על היתדות מבחוץ טומאה תחתיה כלים שבכפישה טהורים (שם ז). החדות שבבית ומנורה בתוכה והפרח שלה יוצא וכפישה נתונה עליו שאם תנטל המנורה הכפישה עומדת על פי החדות (שם יא ח). כפישה שנתן בה טיט עד חציה והשקיע בה את הכלים (תוספתא כלי' ב"ק ז ט). היתה כפישה ויש לה ליזבז טפח (שם אהל' יב ה). מגופה שהתקינה לכלי נוטלין הימנה לידים החמת והכפישה אעפ"י שפחותין נוטלין מהן לידים (שם ידים א ו). — מדד לפלוני בִּכְפִישָׁה, מדד לו במידה גסה, לא כראוי, והיא מליצה למי שעובר הגבול הראוי במעשיו שלא כהגן: אמרו בית הלל לב"ש מעשה באשתו של פישון הגמל שמיאנו לה חכמים שלא בפניה אמרו להן ב"ש משם ראייה לפי שמדד בכפישה לפיכך מדדו לו חכמים בכפישה (ירוש' יבמ' יג יג ג). אמר ר"א אין הקב"ה מודד בכפישה אלא הכל במשפט (תנחומא תזריע י).
1 לא נתברר מקור מלה זו, ועי' הערה לקמן.
2 במשמ' המלה אין ספק, שהוא כלי לשים בו דברים, ופרש רה"ג (אהל' ה ו), וז"ל: פי' כמין קרטליתא שנותנין בו ענבים משבוצרין בו את הכרם כדתנן באידך פרקא ונותנין לתוך הכפישה ומוליך לגת ובית מושבה רחב. ע"כ. ובגמ' (חול' קז.) פרש רש"י חמת וכפישה מיני נודות של עור הן. ומלה דומה לזו במשמ' דומות לאלה היא המלה חִפשׁ حفش בערב', שפרשוה המלונים הערבים בהמלים ועא אלמע'אזל, ואלשפט, ואלדרג', ובעבר': יעה שנותנים בה המטוה, וסל (להביא ענבים וכדומה) ותיבה קטנה לבשמים וכדומה.