*, ש"נ, —  שה"פ מן כָּפַר, א) כְּפִירָה בעניני טענה וממונות:  שע"י טענה וכפירה הן באין (לדין) ונשבע (ב"מ ד.).  כפירת  ממון אשם ביטוי שפתים חטאת (שם לו.).  לפי שאין משלמים חומש על כפירת שיעבוד קרקעות (ב"ק קה.).  אמר רב כפירת טענה שתי כסף (שבוע' לט:). —  ובסהמ"א:  ואם נפלה ביניהם (בין הלקוח והחנוני) כפירה החנוני נשבע ונוטל1.  אינו צריך לומר אותן שיש בהן כפירת ממון אלא אפילו אלו שכפירת דברים בעולם הן אינו נאמן (הלכ' פסוק', קדוש').  ורבותי הורו שכפירת הטענה הוא משקל י"ט שעורות וחצי שעורה מן הכסף (רמב"ם, טוען ונטען ג ב).  שיכחיש את העד ויכפור בעדותו וישבע על כפירתו (שם ד ח).  הלוהו ותבעו וכפר בו והגיע השמטה והוא בכפירתו והודה אחר שעברה שביעית (הוא, שמט' ויובל ט ח). —  ב) °בעניני אמונה וכדומה,  כְּפִירָה, מי שאינו מאמין בעקר מעקרי האמונה וכדו': ואם יאמינו (הנוצרים) בשילוש אינו מפני כפירת האחדות כי אם מפני שאמרו כי הוא האחדות (שבט יהודה ז).  ונראה בעיני כל אלו הדברים ככפירה ח"ו לומר שהספירות הקדושים היו מעורבים בסט"א בתחילה (רמח"ל, חוקר ומקובל א). —  ומ"ר:  וכיון (הרשע) בזה המאמר שני דברים ושתי כפירות האחת שלא היתה המצוה אלהית ולא צוה בה השם וכו' וכפירה שנית בענין התכלית וכו' בנים משחיתים בכפירות שונות (רי"א, זבח פסח, רשע מה הוא אומר).