1, ש"ז, מ"ר כָּרִים, — שליח מהיר, ממהר בהליכתו, רץ, Eilbote; courrier; express: שלחו כַר2 מושל ארץ מסלע מדברה אל הר בת ציון וכו' הביאו עצה עשי פלילה שיתי כליל צלך בתוך צהרים סתרי נדחים נודד אל תגלי יגורו בך נדחי מואב הוי סתר למו מפני שודד (ישע' יו א-ד). — ב)°גמל מהיר מאד: אם יכול אדם להלך אפילו על הסוס מירושלם ללוד מבקר עד ערב אינם זוממין ואם לא הרי אלו זוממין ואין אומרים שמא כר3 קל ביותר נזדמן להם וקפלו את הדרך (רמב"ם, עדות יט א). — ואמר המשורר: שמחות נעלו על הררי מור ועל גבעת לבונה הם כנוסים, ועל כנפי שחרים קול מבשר בתבל לא עלי כרים וסוסים (רמב"ע, הריח מור).
1 בערב' כַאר کار היה מהיר בהליכתו, ועי' הערה לקמן.
2 פרשוהו רוב הקדמונ' והחדשים כמו ב. כר, במשמ' צאן, עך כבר העירו החדשים על דחק פרוש זה כי אין לצאן מקום כאן לפי הענין. ואין ספק בדבר כי כונת הכתוב היא שהנביא יעץ למלך מואב לשלח שליח לירושלם בבקשה להסתיר את פליטי מואב מהאויב, ולכן השם כר הוא כנוי לשליח, וביחוד שליח מהיר, רץ, ויש סמך למשמ' זו מערב' שהמלה כאר שהובאה למעלה משמשת במשמ' היה מהיר בהליכתו. ותרגמו המלונים הערבים: כאר אלרג'ל אשרע פי משיתה, ובעבר': כאר האדם, היה מהיר בהליכתו. ואפשר שכך היה שם השליח המהיר בלשון המואבית, והשתמש בו ישעיהו כדרכו להשתמש במלים לא רגילות בלשון. — וריב"ג פרש גמל, כמו כרכרות: הוא בן הגמל ונקרא מושל ארץ בעבור מרוצתו ומהירותו והגעתו אל המקומות אשר יכוון אליהם.
3 עפ"י פרושו של ריב"ג, והוא במקום גמלא פרחא שבגמ' (מכות ה.).