, ש"ז, מ"ר כָּרִים, — א) כבשׂ שמן, עמד לטביחה, לאכילה, fet. Lamm; mouton gras; fet lamb : חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כָּרִים ואילים (דבר' לב יד).  ויחמל שאול על אגג ועל מיטב הצאן והבקר והמשנים ועל הַכָּרִים ועל כל הטוב (ש"א יה ט).  ומישע מלך מואב היה נקד והשיב למלך ישראל מאה אלף כָּרִים ומאה אלף אילים צמר (מ"ב ג ד).  השכבים על מטות שן וסרחים על ערשתם ואכלים כָּרִים מצאן ועגלים מתוך מרבק (עמו' ו ד).  הדשנה מחלב מדם כָּרִים ועתודים מחלב כליות אילים (ישע' לד ו).  אורידם כְּכָרִים לטבוח כאילים עם עתודים (ירמ' נא מ).  ואכלתם בשר ושתיתם דם וכו' אילים כָּרִים ועתודים פרים מריאי בשן כלם (יחזק' לט יז=יח).  כי רשעים יאבדו ואיבי יי' כיקר כָּרִים (תהל' לז כ), עי' יקר. — ב) בהשאלה, כלי מלחמה, כמין איל של ברזל וכדו' לנגח בו החומה: ונתתה עליה מצור ובנית עליה דיק וכו' ושים עליה כָרִים1   סביב  (יחזק' ד ב).  לשום כָּרִים על שערים לשפך סללה לבנות דיק (שם כא כז). — ג) כעין גליל של אבן שמעבירים על מסלה כבושה לכבש יותר העפר: מה היו עושים להם (להיהודים) היו מרביצים אותן בפולטריות ומעבירין כרים2 עליהם (מד"ר בראש' סט).