, פיו"ע, עת' יִכְרֶה, יִכְרוּ, — כָּרָה לו כֵּרָה, עשה לו סעודה: וַיִּכְרֶה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו (מ"ב ו כג). יִכְרוּ1 עליו (על הלויתן) חברים יחצוהו בין כנענים (איוב לט ל). — ואמר המשורר: עליהם יבכיון ניני יענים ותרקד בת שעירה הצעירה, ויכרו על לחמימו כפירים ותניח לגוריה כפירה (ר"ש הנגיד, אלוה עז). פתו בני ימים סכלים יום כרה להשביעם בטוב כרו (רמב"ע, תרשיש ח).
— הִפע', הִכְרָה, הַכְרוֹת, לְהַכְרוֹתוֹ, — הִכְרָה את פלוני, עשה לו כֵּרָה, עשה שיאכל בַּכֵּרָה: ויבא העם לְהַכְרוֹת2 את דוד לחם בעוד היום וישבע דוד לאמר כה יעשה לי אלהים וכה יסיף כי אם לפני בוא השמש אטעם לחם או כל מאומה (ש"ב ג לה). — ובתלמוד: בתחלה (רצה העם) להכרותו ולבסוף להברותו (סנה' כ.). — ובסהמ"א: המשרה (פרושו) המכרה (רש"י כתוב' סד:).
1 כך תרג': יעבדון עלו חכימיא שיריתא. וכן ריב"ג, וכן ראב"ע ורד"ק. —
2 כבר העידו חכמי התלמוד כי כך היה הכתיב בזמן ההוא, ואמרו: כתיב להכרות וקרינן להברות (סנה' כ.). וכן הביא מנחם בן סרוק להכרותו במחברת כר. והעיד ריב"ג כי גם ר"י חיוג בספר אותיות הרפיון הביא הנוסחה להכרותו, אמר וז"ל: וקיל פי ד'לכ אלכתאב אנ להברות את דוד יכתב באלכאפ ויקרא באלבא וג'איז פיה אנ יכונ אלמכתוב מנ ויכרה להם כרה גדולה וכו' ואמא נחנ פמא וג'דנאה פי מצחפ צמיח ולא פי מסורת כמא זעמא, ע"כ, — ובעבר': ונאמר בספר ההוא (ספר אותיות הרפיון לר"י חיוג שהזכיר למעלה) כי להברות את דוד נכתב בכף ונקרא בבית ואפשר שיהיה הכתיב מן ויכרה להם כרה וכו' אבל אנחנו לא מצאנוהו בספר מדויק ולא מסורת כאשר אמרו, וכן העיד רד"ק בשם ר"י חיוג, והעיד גם הוא כי לא מצא נוסחה זו בכל הספרים המדויקים שראה. והנה בספר אותיות הרפיון של ר"י חיוג שבידינו (תרגום ראב"ע) לא נזכר בשרש כרה הכתוב להכרותו, אך אין ספק בדבר כי בגוף הספר בערבי' היה כתוב כך, ואעפ"י שגם ריב"ג וגם רד"ק לא מצאו נוסחה זו בשום ספר מדויק, מ"מ עדותם של חכמי התלמוד נאמנה עלינו כי היה כתיב זה בספריהם, וכן נמצא גם בקצת כ"י של די רוסו וקניקוט, וכן בקצת כ"י שהזכיר גנז"ב במהד' החדשה של התנ"ך, ובארבעה כ"י להכרות כתיב וקרי. וכדיים הכתיב ומנחם ור"י חיוג להחליט הפעי' זה להפעל כרה.