*, — קל לא נמצא בהמקורות הקדומים.

— הִפע', *הִכְרִיז, — הודיע דבר לקהל בקריאה בקול, בתקיעת שופר וכדומה, ausrufen; crier; proclamer, annonce: והמוצא שוה פרוטה חייב להכריז (ב"מ ד ז).  הלוקח פירות מחבירו או ששלח לו חבירו פירות ומצא בהן מעות הרי אלו שלו אם היו צרורין נוטל ומכריז (שם ב ד).  כל דבר שיש בו סימנים ויש לו תובעים חייב להכריז ועד מתי חייב להכריז עד כדי שידעו בו שכיניו (שם ה=ו).  שום היתומים שלשים יום ושום ההקדש ששים יום ומכריזין בבקר ובערב (ערכ' ו א).  מצא בה מציאה אם רוב ע"א אינו צריך להכריז ואם רוב ישראל צריך להכריז מחצה למחצה צריך להכריז (מכשיר' ב ח).  גבאי קופה ביו"ט לא היו גובין ומכריזין ביו"ט כדרך שגובין ומכריזין בחול (תוספתא דמאי ג יו).  בראשונה היו מכריזין עליה (על המציאה) שלשה רגלים ואחר רגל האחרון שבעת ימים ומשחרב ביהמ"ק התקינו שיהו מכריזין עליה שלשים יום (שם ב"מ ב יז).  מצא באשפה חייב להכריז שדרך האשפה להיטלטל (ירוש' שם ב ח ג).  כאן בדברים שמכריזין עליהן כאן בדברים שאין מכריזין עליהן ואלו הן דברים  שאין מכריזין עליהן העבדים והמטלטלים והשטרות (כתוב' ק:).  משחרב בית המקדש שיבנה במהרה בימינו התקינו שיהו מכריזין (על המציאה) בבתי כנסיות ובבתי מדרשות (ב"מ כח:).  לאדם שהיה מוכר ארגמן והיה מכריז הרי ארגמן  (מד"ר דבר' א).  מעשה ברוכל אחד שהיה מסבב בעיירות והיה מכריז  ואומר מי יבקש סם חיים (תנחומא מצורע ה).  הכריז ר' אלעזר בן עזריה בארבע מאות שופרות כל המקבל כוס מהכלה אין לו מחילה לעולם (כלה רבתי א).  שמע פרעה ועמד מכסאו וקרע את בגדיו וילבש שק ואפר והכריז בכל עמו שיצומו כל עמו שלשת ימים (פדר"א מג). — ובמשמ' אמר בדברים מפרשים, בקול גדול: הכריז עליהם אנשים הללו של שוא הם של תהו הם (ברכ' סג.) . — ובמליצה: אמר ריב"ל בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה (אבות ו ב).  א"ר יוחנן שלשה דברים מכריז עליהם הקב"ה בעצמו ואלו הן רעב ושובע ופרנס טוב (ברכ' נה.).  שלשה מכריז עליהן הקב"ה בכל יום על רווק הדר בכרך ואינו חוטא ועל עני המחזיר אבידה לבעליה ועל עשיר המעשר פירותיו בצינעה (פסח' קיג.).  אדם עובר עבירה בסתר והקב"ה מכריז עליו בגלוי (סוט' ג.).  מה עשה הקב"ה באותה שעה הכריז בכל שער ושער של רקיע ורקיע בכל ב"ד וב"ד שלא יקבלו תפלתו של משה ולא יעלו אותה לפניו מפני שנחתם עליו גזר דין (מד"ר דבר' יא).  ולא עוד אלא כשמכריזין בשמים הקול קול יעקב השמים רועשים (פדר"א לג).

— קל, *כָּרַז, כֹּרֵז, כורז, — כמו הכריז: שש מעלות היו לכסא של שלמה וכו' והיה הכרוז עומד לפני כסאו של שלמה כיון שהיה עולה מעלה הראשונה היה כורז לא תטה משפט מעלה השניה היה כורז  לא תכיר פנים שלישית היה כורז לא תקח שחד וכו' (מד"ר דבר' ה).  אוקוניא מהלכת לפני האדם והכרוזות כורזין לפניו (שם ד).  שיש מקומות שנוהגין שלא לכרוז לעולם מפני שיש בני אדם שלא ירצו לקנות אם יכריזו (טוחו"מ קט ו).  וכשהמלאך כורז האדם בשלום וכו' ומניין שהמלאך כורז לפניו שנאמר אם יש עליו מלאך מליץ (צרי הגוף לנתן פלקיירא).