כָּרִי

1, ש"ז, —  גדוד הַכָּרִים, והם השלוחים המהירים שהיו למלך ישראל:  ויקח את שרי המאיות לַכָּרִי 2 ולרצים ויבא אתם אליו בית יי' ויכרת להם ברית (מ"ב יא ד).  ויקח את שרי המאות ואת הַכָּרִי 2 ואת הרצים ואת כל עם הארץ וירידו את המלך מבית יי' (שם יט).  — וגם ליחיד, כמו ב. כַּר:  ומחשק שלחנוהו ביד כרי לארץ נוא, ולסובא נתנוהו להתרונן באגנו (ר"ש הנגיד, שמואל מת).



1 עי' ב. כּר הערה שם.

2 רוב הקדמונ' פרשוה כמו המלה שלחו כר לפי פרושם, במשמ' נגידי מלחמה, ואמרו כי כרי הוא במקום כרים, או שהוא שם הקבוץ.  והחדשים אמרו שהוא שם אֻמה, ור"ל כרי בני האומה ההיא Karer, כמו השם כרֵתי.  אך אין דבר מכריח לקבל פרוש זה, ולכן נוכל לסמך על דעת קדמונינו, עפ"י משמעת המלה שלחו כר שנתבארה בערך ב. כּר.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים