כָּרַם
*, פ"י, — כָּרַם בגדים וכדומה על כסא, צבר אותם והניחם זה ע"ג זה, anhäufen; entasser; pile up: וכסא של כובס שהוא כורם 1 עליו את הכלים (כלים כג ד). — ובהשאלה: עון גדי שכרמתי 2 לי (שבת פח:)
1 במשנ' עם גוף פרוש הערבי של הרמב"ם הגרסה כורס, אך העקר כורם כנראה מהמאמר שלקמן. —
2 ושאלו שם: מאי משמע דהאי כרמי (של הפסוק בכרמי עין גדי) לישנא דמכניש הוא? וענו: כדתנן כסא של כובס שכורמים עליו את הכלים.