כַּרְכֶּשֶׁת

 °1 ש"נ, מ"ר כַּרְכַּשְׁתּוֹת, כַּרְכָּשׁוֹת, כַּרְכְּשָׁאוֹת, — מֵעי:  והטבחים שלוקחין הכרכשתות מן הכשרות נקרא שפיר בשכר אעפ"י שאין לוקחין כלום מן הטרפות כיון שאם לא נטרפה היה נוטל נמצא זה שכרו ועוד הכרכשתות שנותנין לו מן הכשרות הן הן שכרו גם על הטרפות (טור חו"מ שו ט).  והשוחט דמתא מכר אחד או שנים מהכרכשות וטחולים (שאילת יעבץ א נז).  — ובפרט מעי ממֻלא בבשר וכדומה, Wurst; saucisson; sausage:  ויאכל אפילו תרנגולת שלימה וביצה צלויה וכו' וכן כרכשאות ממולאות (משנ' חסיד', מוצ"ש ו ה).  והורה להם לעשות מאותו בשר כרכשות ושאר מיני ממולייתא ולמלחו ולעשנו (שו"ת שמש צדקה א לט).  בשר ששהה שלשה ימים בלא מליחה אם מותר לחתכו דק דק ולערב בו שומן ותבלים ולמלאת ממנו מעי בהמה הריקנים במעשה הכרכשתות הנהוגות (שם).  הגוים שמוכרים כמה מיני אסורים בחנות אחת היינו כרכשאות וקודלי דחזירי וחלב (שו"ת מים רבים, יו"ד יב).  ראובן הוליך בידו סך כמה ממולאות וטבחות של בשר שחוטה וכשרה למכרן ורצה להבריחם מהמכס ותפשוהו וכו' ולקחו מידו הטבחות והכרכשות הנ"ל (שם ג).  והכרכשתות היבשים אין מועיל הדחה כי איך תועיל ההדחה למולייתא שבפנים (הלבוש, או"ח תמז ה).



1 בארמ' כרכשא:  כרכשא ומעייא והדרא דכנתא (חול' קיג).  ופרש הערוך:  הוא המעי הדבוק בפי הטבעת.  ע"כ.  ולא נתברר מקורו. 

חיפוש במילון: