כִּרְסֵם
1, פ"י, יְכַרְסְמֶנָּה, כִּרְסַמְתָּ2, מְכַרְסֵם, מְכַרְסְמִים, מְכַרְסֶמֶת — כִּרְסֵם חזיר את הגפן וכדו', חתך וקטעהו בשנּיו, abfressen; ronger, dévorer; to gnaw, devour: למה פרצת גדריה (של הגפן) וארוה כל עברי דרך יְכַרְסְמֶנָּה חזיר מיער וזיז שדי ירענה (תהל' פ יג-יד). — ואמר הפיטן: זולתך בעלוני אדני, זדים עודוני מעדני, חזיר כרסם מעדני, עזרי מעם ה' (ר"א קליר, שבת הפסק' א, אחור וקדם). — יושבי נוף כגער, חית קנה יגער, יחלצני ממכרסם מיער (משול' בר קלוני', אפיק רנן).
— פֻע' °כֻּרְסַם, — שכרסמו אותו: והפועל שלא הוזכר פועלו מהפעלים הרבעים יהיה על פועלל והעתיד שלו יפועלל תאמר כורסם יכורסם (הרקמה, שער יד).
1 כמו קרסם, עי' הערך. בערב' כרשמ كرسم, נשך והחריב.
2 ראב"ע (צחות, שער 7) ורד"ק (מכלול, שדה"פ).