*, פ"י, — כמו כִּרְסֵם, כרת או נשך ונגס ענפים ועלים מן הצמח, abschneiden, abfressen; ronger, dèvour; to gnaw, devour: שדה שקצרוה כותים, קצרוה לסטים, קרסמוה נמלים , שברתה הרוח או בהמה פטורה (פאה ב ז). מקרסמין מזרדין מפסלין עד ראש השנה (שביע' ב ג). המנקש והמקרסם והמזרד כל שהוא חיב (שבת יב ב). כיצד מבטלה (את האשרה) קרסם וזרד, נטל ממנה מקל או שרביט, אפילו עלה, הרי זו בטלה (ע"ז ג י). מניין שאין מקרסמין ואין מזרדין ואין מפסגין באילן (מו"ק ג.). — ובסהמ"א: שכרו לנכש בבצלים והתנה לאכול ירק מקרסם עלה עלה ואוכל (רמב"ם, מעשר ה יא). צמחו החטים ואחר כך נמלך לזורעה שעורים יהפך ואחר כך יזרע, ואם הוריד בהמתו לתוכה וקרסמה את הצמח הרי זה מותר לזרוע שם מין אחר (הוא, כלאים ב ג). שולי המחצין ושולי קרקעות והכלים ודפנותיהן מאחוריהן אין מצילין כצמיד פתיל באהל המת, קרסמן ושפן ועשאן כלים מצילין כצמיד פתיל (הוא, טומאת מת כב א). קערה של זכוכית שנשברה והתקין שולים לתשמיש אין השולים מקבלין טומאה אע"פ שהן בקערה ואם קירסם את מקום השבר ושפו בשופין ה"ז מקבלת טומאה (הוא, כלים יב י).

—  הִתפ', נִתְקַרְסֵם, — שקרסמו אותו: השולחן והטבלה והדולפני שנתקרסמו1 ונשתייר בהן טפחיים טמאין (תוספת' כלים ב"ב א ט).