1, פ"ע, יִכְרָת, תִּכְרָת, — כָּרַת לו דבר, היה הדבר נעים ומתֹק לו, Jem. agenehm s.; être agréable à; be argreeable to: על הר גבה ונשא שמת משכבך וכו' ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך כי מאתי גלית ותעלי הרחבת משכבך וַתִּכְרָת2 לך מהם אהבת משכבם יד חזית (ישע' נז ז-ח).
1 עי' הערה לקמן.
2 ראו הקדמונ' וגם החדשים בפעל זה עתי' מן א. כרת, ולכן התלבטו בפרוש הכתוב ולא מצאו דבר מתישב על מליצת הכתוב ולפי הדקדוק. כי בהיות א. כרת פ"י, לא תוכל ותכרת להיות אלא עתי' לנכחת, והיה צריך להיות ותכרתי, ואעפי"כ אלמלא היה אפשר לישב ענין הכריתה כאן בדרך טבעי כי אז היה אפשר להניח שמוש הנכח גם לנכחת, כמו שנמצא שמוש כזה במקומות אחרים במקרא, אבל אין שום מקום לכריתה וחתוך כאן. הקדמונ' ורוב החדשים אמרו כי הכונה בזה היא לכריתת ברית, אבל המלה ברית חסרה כאן, ועוד שלשון כריתת ברית משמשת עם המלים את, עם ולא עם מן, ומלבד זה ענין כריתת ברית כאן מחליש המליצה המדברת במעשי הזונה עם עוגביה. וכדי להמלט מכל קושי זה הגיהו החדשים וַתִִכְרִי לך במקום ותכרת, במשמ' שכירה, כמו ואכרה לו במליצת הושע ביחס ללקיחת אשה זונה. אבל גם תקון זה אינו מרפא את מליצת הכתוב בדרך טבעי, כי חסרה פה עכ"פ מלה עוגבים וכדומה, ולכן החליטו קצת החדשים כי כל החלק האחרון של הכתוב הוא משֻבש ואין למצוא לו תרופה. אבל כבר העירותי כי עד כמה שאפשר עלינו לשא פנים להנוסחה המסורה, שכבר נתאמתה בהרבה מקומות שהרבה מהחדשים גזרו שהם משֻבשים מפני שנעלמה מהם הכונה האמתית של המלים, ובפרט אין לנו לקבל הגהה אם גם היא דחוקה ואינה נותנת להכתוב סגנון טבעי ונאה. ולפי הנוסחה המסורה של הכתוב הזה, כדי שתהיה המליצה נכונה לפי הדקדוק וגם נאותה לפי הכונה על כרחנו אנו צריכים להניח, כי הפעל ותכרת הוא לנסתרת, והמלה מהם הבאה אחריה היא ש"נ מֵהַ, והכונה היא כי המֵהַ שלהם (של העוגבים) כָּרְתָה לך. והנה מהאה مھاة בערב' הוא יפי מבהיק, ומושג זה נאות להענין כאן, ור"ל כי יפים המבהיק של העוגבים מצא חן בעיניך והיה מתוק לך ואהבת משכבם. ולפי זה צריך ליחס להפע' כרת זה משמ' של מצא חן והיה נעים ומתק, אעפ"י שלא מצאתי למשמ' זו סמך בשאר הלשונות.