כְּרֹת
1, ש"ז, — מקום שהרועים חֹנִים שם עם עדריהם: והיתה חבל הים נות כְּרֹת2 רעים וגדרות צאן (צפני' ב ו).
1 עי' הערה לקמן. —
2 כך הנוסחה המסורה, ובקצת ספרים כרות מלא. ולא נתברר מקור מלה זו ומשמ' בודאות. רוב הקדמונ' והחדשים ראו בה מ"ר מן כָּרָה, ונתחלפו בפרושה, קצתם אמרו שהוא במשמ' חפירה, וקצתם במשמ' סעודה, מן כרה גדולה, וקצת החדשים החליטו כי המלה כרת היא יתרה, ואולי באמת אינה אלא כפל נות. עכ"פ, לפי הנוסחה המסורה היותר נכון הוא לראות בהמלה כרֹת שֵם במ"י, במשמ' מקום חניית הרועים עם עדריהם.