כֹּרֶת

* 1, כורת, ש"ז, — חלק האמצעי של האילן: כורת מכוון ונוף אין מכוון הרי זה כרם נוף מכוון וכורת אין מכוון הרי זה אינו כרם (תוספתא כלא' ג ד). עץ חיים מהלך חמש מאות שנה אמר ר' יודה בר"א לא סוף דבר נופו2 אלא אפילו כורתו וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו (ירוש' ברכ' א ב ג). נתנו (את הערוב) באילן למעלה מעשרה טפחים וכו' שהיתה כורתו ארבעה (שם ערוב' ג כא.). — ומ"ר כרתים: כשאין הכרתים3 מכוונים אבל אם היו הכרתים מכוונין אוסר בשש עשרה (שם כלא' ד כט:). שורה החיצונה שאינה מכוונת כנגד הכרתין (שם כלא' ה כט ד). שהיו הכרתין נתונין מקצתן בתוך ד' אמות ומקצתן חוץ לארבע אמות (שם ו ל:).



1 לא נתברר מקור שם זה. —

2 כך בכ"י, ובנוסח' הדפוס' טפו. —

3 הר"ש גורס כורתין, מלא.

חיפוש במילון: