* 1, ש"ז, מ"ר כְּרֵתוֹת, כריתות, — מיתה בידי שמים לפני הזמן הטבעי תשיג את האדם לענש על קצת החטאים: כל שחייבין עליו כרת בידי שמים (יבמ' ד יג). על אלו חייבים על זדונם כרת ועל שגגתן חטאת (כרית' א ב). כל שחייבים עליה כרת בידי שמים הולד ממזר (ספרי דבר' רמח). יש כאן שני לאוין וכרת אחד (ירוש' שבת ז ט ד). תמיד שאין מחייבין על עשייתו כרת דוחה את השבת (שם פסח' ו לג.). משיבין דבר שהוא כרת על דבר שאינו כרת (שם יבמ' ח ט ג). קדש חמור שכן ענוש כרת (בבלי שבת כה:). מת בחמשים שנה זו היא מיתת כרת (מו"ק כח.). דברים שאינן נאכלין אין חייבין עליהן כרת משום טומאה (שבוע' ז.). גוי שהוא ראוי כרת (מד"ר בראש' כח). — ומ"ר כְּרֵתוֹת2: וכתב הרמב"ן ז"ל כי הכרתות הנזכרים בתורה בנפש הוא בטחון גדול בקיום הנפשות אחר המיתה (מ' אלדבי, ש"א ט).
1 משק' גָּזֵל וכדומה. וי"א שהוא קצור מן הִכָּרֵת.
2 ואולי צריך לקרא כך גם הרבים כריתות שבמשנה (מכות ג יה, כרית' א א), ולא כְּרִיתוֹת, כמו שכתוב בערך *כריתה.