*1, ש"ז, מ"ר כְּרֵתוֹת, כריתות, — מיתה בידי שמים לפני הזמן הטבעי תשיג את האדם לענש על קצת החטאים: כל שחייבין עליו כרת בידי שמים (יבמ' ד יג). על אלו חייבים על זדונם כרת ועל שגגתן חטאת (יבמ' ד יג). כל שחייבים עליה כרת בידי שמים הולד ממזר (יבמ' ד יג). יש כאן שני לאוין וכרת אחד (יבמ' ד יג). תמיד שאין מחייבין על עשייתו כרת דוחה את השבת (יבמ' ד יג). משיבין דבר שהוא כרת על דבר שאינו כרת (יבמ' ד יג). קדש חמור שכן ענוש כרת (יבמ' ד יג). מת בחמשים שנה זו היא מיתת כרת (יבמ' ד יג). דברים שאינן נאכלין אין חייבין עליהן כרת משום טומאה (יבמ' ד יג). גוי שהוא ראוי כרת (יבמ' ד יג). — ומ"ר כְּרֵתוֹת2: וכתב הרמב"ן ז"ל כי הכרתות הנזכרים בתורה בנפש הוא בטחון גדול בקיום הנפשות אחר המיתה (יבמ' ד יג).
1 משק' גָזֵל וכדומה. וי"א שהוא קצור מן הִכָּרֵת. —
2 ואולי צריך לקרא כך גם הרבים כריתות שבמשנה מכות ג יה, כרית' א א, ולא כְּרִיתוֹת, כמו שכתוב בערך *כריתה.