פ"י, כָּרַתִּי, כָּרַתָּ, כָּרָתָּ, אֶכְרֹת, אֶכְרְתָה, תִּכְרֹת, תכרָת-, יִכְרֹת, יכרָת-, כָּרְתוּ, כָּרַתְנוּ, נִכְרֹת, נכרָת, נִכְרְתָה, תִּכְרְתוּ, תִּכְרֹתוּן, יִכְרְתוּ, יִכְרֹתוּ, כָּרוּת, כְּרוּת-, כָּרוֹת, כְּרוֹת, כִּכְרָת-, לִכְרֹת, לִכְרָת, כְּרֹת, כְּרָת-, כָּרְתָה, כִּרְתוּ, כֹּרֵת, כֹּרְתִים, כֹּרְתֵי, כָּרְתִי, נִכְרְתֶנּוּ, יִכְרְתֻהוּ, —  א) חָתַךְ, abschneiden; couper; cut; cut off, כָּרַת אֵבֶר מהגוף וכדומה: ותקח צפרה צר וַתִּכְרֹת את ערלת בנה (שמות ד כה).  וירץ דוד ויעמד אל הפלשתי ויקח את חרבו וישלפה מתערה וימתתהו וַיִּכְרָת בה את ראשו (ש"א יז נא).  וַיִּכְרְתוּ את ראשו ויפשטו את כליו (שם לא ט).  וַיִּכְרְתוּ את ראש שבע בן בכרי (ש"ב כ כב). —  ופָעו', כָּרוּת, שכרתו אחד מאבריו:  ומעוך וכתות ונתוק וְכָרוּת1 (ויקר' כב כד). —  כְּרוּת שפכה, עי' שָפכה. —  *כְּרוּת צואר, עי' צואר. —  ועֵץ וכדומה, חתך אותו מגזעו:  כי את מזבחתם תתצון ואת מצבתם תשברון ואת אשריו תִּכְרֹתוּן (שמות לד יג).  ויבאו עד נחל אשכל וַיִּכְרְתוּ משם זמורה ואשכול ענבים אחד וכו' על אדות האשכל אשר כָּרְתוּ משם (במד' יג כג-כד).  ואשר יבא את רעהו ביער לחטב עצים ונדחה ידו בגרזן לִכְרֹת העץ (דבר' יט ה).  לא תשחית את עצה (של העיר הנצורה) לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תִכְרֹת וכו' רק העץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אתו תשחית וְכָרָתָּ (שם כ יט-כ).  והרסת את מזבח הבעל אשר לאביך ואת האשרה אשר עליו תִּכְרֹת ובנית מזבח וכו' והעלית עולה בעצי האשרה אשר תִּכְרֹת (שופט' ו כה-כו).  כי נתץ את מזבח הבעל וכי כָרַת את האשרה אשר עליו (שם ל).  ויקח אבימלך את הקרדמות בידו וַיִכְרֹת שוכת עצים וישאה וישם על שכמו וכו' וַיִּכְרְתוּ גם כל העם איש שוכה וילכו אחרי אבימלך (שם ט מח-מט).  ועתה צוה וְיִכְרְתוּ לי ארזים מן הלבנון וכו' כי אתה ידעת כי אין בנו איש ידע לִכְרָת עצים כצדנים (מ"א ה כ).  אשר עשתה מפלצת לאשרה וַיִּכְרֹת אסא את מפלצתה וישרף בנחל קדרון (שם יה יג).  הוא הסיר את הבמות ושבר את המצבת וְכָרַת את האשרה וכתת את נחש הנחשת (מ"ב יח ד).  גם ברושים שמחו לך ארזי לבנון מאז שכבת לא יעלה הַכֹּרֵת עלינו (שם יח ה).  וְכָרַת הזלזלים במזמרות ( שם יח ה).  אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון וְאֶכְרֹת קומת ארזיו מבחר ברושיו (שם לז כד).  כי כה אמר יי' צבאות כִּרְתוּ עצה ושפכו על ירושלם סללה (ירמ' ו).  כי עץ מיער כְּרָתוֹ מעשה ידי חרש במעצד (שם י ג).  וקדשתי עליך משחתים איש וכליו וְכָרְתוּ מבחר ארזיך והפילו על האש (שם כב ז).  ובקרדמות באו לה כחטבי עצים כָּרְתוּ2 יערה נאם יי' כי לא יחקר (שם מו כב-כג).  לִכְרָת לו ארזים ויקח תרזה ואלון (ישע' מד יד).  וַיִּכְרְתֻהוּ (את הארז) זרים עריצי גוים ויטשהו אל ההרים (יחזק' לא יב).  כי אני ידעתי אשר עבדיך יודעים לִכְרוֹת עצי לבנון (דהי"ב ב ז).  והנה לחטבים לְכֹרְתֵי העצים נתתי חטים (שם יה).  ואנחנו נִכְרֹת עצים מן הלבנון ככל צרכך (שם יה). —  ובגד וכדו':  ויקם דוד וַיִּכְרֹת את כנף המעיל אשר לשאול בלט ויהי אחרי כן ויך לב דוד אתו על אשר כָּרַת את כנף (המעיל) אשר לשאון (ש"א כד ד-ה).  כי בְּכָרְתִי את כנף מעילך ולא הרגתיך דע וראה כי אין בידי רעה ופשע (שם יא).  ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח את חצי זקנם וַיִּכְרֹת את מדויהם בחצי (ש"ב י ד). —  ועֵגֶל וכדומה, כָּרַת אותו לשתים וכדו':  העגל אשר כָּרְתוּ לשנים ויעברו בין בתריו (ירמ' לד יח). —  ובתו"מ:  אמר ר' אליעזר כורתין עצים לעשות פחמין (שבת יט א).  נותנין לו שהות לכרות ארזים מן הלבנון (ירוש' ב"ק ה ה.).  במקומו של ר"א היו כורתים עצים לעשות פחמים בשבת (יבמ' יד.).  בכדי שיודיעוהו וישכור פועלים ויכרות ארזים ויכסנו (ב"ק נב.).  יום שפוסקין בו מלכרות עצים למערכה (ב"ב קכא:). —  ובמשמ' הפריד פרוד גמור בין אנשים:  ספר כורתה (את האשה המגורשת מבעלה) ואין דבר אחר כורתה (קדוש' ג:).  דבר הכורת בינו לבינה (גיט' כא:). —  ב) בהרחבה, כָּרַת בְּרִית את פלוני, עם פלוני, לפלוני, עשה אתו בְּרִית לקיים דבר וכדו'3, בין אדם לחברו:  ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך וַיִּכְרְתוּ שניהם ברית (בראש' כא כז).  תהי נא אלה בנינותינו בינינו ובינך וְנִכְרְתָה ברית עמך אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך (שם כו כח-כט).  ועתה לכה נִכְרְתָה ברית אני ואתה והיה לעד ביני ובינך (שם לא מד).  וַיִּכְרֹת יהונתן ודוד ברית באהבתו אתו כנפשו (ש"א יח ג).  כָּרְתָה בריתך אתי והנה ידי עמך להסב אליך את כל ישראל ויאמר (דוד) טוב אני אֶכְרֹת אתך ברית (ש"ב ג יב-יג). —  וגם בלי המלה ברית:  כי קשרתם כלכם עלי ואין גלה את אזני בִּכְרָת בני עם בן ישי (ש"א כב ח). —  ובמליצה, בין הלויתן והאדם:  הירבה (הלויתן) אליך תחנונים אם ידבראליך רבות הֲיִכְרֹת ברית עמך תקחנו לעבד עולם (איוב מ כז-כח). —  ובין האדם לאלהוּת:  ביום ההוא כָּרַת יי' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת (בראש' יה יח).  הנה דם הברית אשר כָּרַת יי' עמכם על כל הדברים האלה (שמות כד ח).  הנה אנכי כֹּרֵת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאת (שם לד י).  כי על פי הדברים האלה כָּרַתִּי אתך ואת ישראל (שם כז).  אלה דברי הברית אשר צווה יי' את משה לִכְרֹת את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כָּרַת אתם בחרב (דבר' כח סט).  לא כברית אשר כָּרַתִּי את אבותם ביום החזיקי בידם וכו' כי זאת הברית אשר אֶכְרֹת את בית ישראל וכו' והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם (ירמ' לא לא-לב).  שמעו ותחי נפשכם וְאֶכְרְתָה לכם ברית עולם (ישע' נה ג).  ונתתי פעלתם באמת וברית עולם אֶכְרות להם (ישע' סא ח) ועתה נִכְרָת ברית לאלהינו להוציא כל נשים (עזר' י ג).  ומצאת את לבבו נאמן לפניך וְכָרוֹת עמו הברית לתת (לו) את ארץ הכנעני (נחמ' ט ח).  אספו לי חסידי כֹּרְתֵי בריתי עלי זבח (תהל' נ ה).  —  ובין עַם ועַם, בין מלך ומלך, לחיות בשלום, לא להלחם זב"ז: לא תִכְרֹת להם ולאלהיהם ברית (שמות כג לב). השמר לך פן  תִּכְרֹת ברית ליושב הארץ (שם לד יב).  החרם תחרים אתם לא תִכְרֹת להם ברית ולא תחנם (דבר' ז ב).  ויאמרו אליו (הגבעונים ליהושע) ואל איש ישראל מארץ רחוקה באנו ועתה כִּרְתוּ לנו ברית ויאמרו איש ישראל אל החוי אולי בקרבי אתה יושב ואיך אֶכְרָות לך ברית (יהוש' ט ו-ז).  ויעש להם יהושע שלום וַיִּכְרֹת להם ברית לחיותם (שם יה).  ואתם לא תִכְרְתוּ ברית לישבי הארץ הזאת (שופט' ב ב).  ויעל נחש העמוני ויחן על יבש גלעד ויאמרו כל אנשי יביש אל נחש כְּרָת לנו ברית ונעבדך ויאמר אליהם נחש העמוני בזאת אֶכְרוֹת לכם בנקור לכם כל עין ימין (ש"א יא א-ב).  וַיִּכְרָת לו (מלך ישראל למלך ארם) ברית וישלחהו (מ"א כ נד).  דברו דברים אלות שוא כָּרֹת ברית (הוש' י ד).  וברית עם אשור יִכְרֹתוּ ושמן למצרים יובל (שם יב ב). —  ובמליצה:  כי אמרתם כָּרַתְנוּ ברית את מות ועם שאול עשינו חזה (ישע' כח יה).  וְכָרַתִּי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים (הוש' ב כ). —  ובין ראש העם והעם, בין המלך והעם, בענין משפט המלוכה והחקים:  וַיִּכְרֹת יהושע ברית לעם ביום ההוא וישם לו חק ומשפט בשכם (יהוש' כד כה).  אקומה ואלכה ואקבצה אל אדני המלך את כל ישראל וְיִכְרְתוּ אתך ברית ומלכת בכל אשר תאוה נפשך (ש"ב ג כא).  ויבאו כל זקני ישראל אל המלך חברונה וַיִּכְרֹת להם המלך דוד ברית בחברון לפני יי' (שם ה ג).  ויקח (יהוידע הכהן)  את שרי המאיות לכרי ולרצים ויבא אתם אליו בית יי' וַיִּכְרֹת להם ברית וישבע אתם בבית יי' (מ"ב יא ד).  וַיִּכְרֹת יהוידע את הברית בין יי' ובין המלך ובין העם להיות לעם ליי' (שם יז). ויעמד המלך על העמוד וַיִּכְרֹת את הברית לפני יי' ללכת אחר יי' (שם כג ג).  אחרי כְּרֹת המלך צדקיהו ברית את כל העם אשר בירושלים לקרא להם דרור (ירמ' לד ח).  ותשבו אתם היום ותעשו את הישר בעיני לקרא דרור איש לרעהו וַתִּכְרְתוּ ברית לפני (שם יה). —  כָּרַת ברית על פלוני,  באיבה לפלוני, קשר עליו קשר לרעתו:  כי נועצו לב יחדו עליך ברית יִכְרֹתוּ (תהל' פג ו), ועי' ברית. —  וכָרַת אֲמָנָה:  אנחנו כֹּרְתִים אמנה וכתבים (נחמ' י א), ועי'  אמנה. —  ובתו"מ:  אמר (אברהם) לפני הקב"ה רבון העולמים כרת ברית עם נח שאינך מכלה את בניו (מד"ר בראש' מד).  אז נגלה עליו אדון כל ב"ה והושיבו בחיקו ונשקו על ראשו וכרת לו ברית ולזרעו (ספר יצירה, סוף ו). —  ומליצה, *בְּרִית כְּרוּתָה לדבר, עי' ברית, והוסיפה:  שכשם שהברית כרותה לכהונה כך ברית כרותה ללוים ( ספרי במד' קיט). כברית הכרותה למלח שאינו מסריח לעולם (רש"י במד' יח כב).  ובדבור יראה היתרון בין בני אדם ובו תהי ברית כרותה ביניהם ובין האלהים ועבדיו (חו"ה, הבחינה ה). —  ג) כָּרַת את פלוני מהארץ וכדו', אִבְּדוֹ השמידו:  נשחיתה עץ בלחמו וְנִכְרְתֶנּוּּ מארץ חיים ושמו לא יזכר עוד (ירמ' יא יט). —  ובמשמ' *גזר מיתה על אדם:  עשרים שנה (הראשונות של האדם) שאין בי"ד של מעלן עונשין וכורתין (ירוש' ביכור' ב סד ג). —  ד) *כָּרַת דבר, החליט החלטה גמורה:  כרתי שכורתים דבריהם (ברכ' ד.). —  ה) °כָּרַת4 הדרך, שלל ובזז:  ושבט ראובן הוא נגדם מאחורי הררי פארן ויש ביניהם שלוה ואחוה וביחד מלחמותם וכריתות הדרכים שכורתים בדרך מדי ודרך בבל וכו' ושבט אפרים וכו' והם זעומי נפש וקהויי לב בעלי סוסים דרכים יכרתו להם ולא יחוסו על אדם (מד"ר בראש' אדות ד' השבטים, כ"י פראג, בספ' אלדד הדני, מהד' אפשטיין). —  ו) °כָּרַת מעות, חתך מעט ממטבעת כסף, זהב וכדומה:  אחר ימים אירע שבא גוי אחד ובידו מעות כרותות כמו שלש מאות ובא ראובן ואמר לו מה זה בידך והשיב מעות כרותות שנשארו לי משלש מאות לבנים שנתן לי שמעון אמש (שו"ת מהרשד"ס, יו"ד קכד).  בהיות שהר' יוסף הדר פה רודיש מכר להר' יקותיאל וכו' סך לבנים כרותים וכו' והלבנים הכרותים היו ממושכנים ביד רבי שלמה (שם, חו"מ ק). —  ז) °אות כְּרוּתָה, יוצאת היטב במבטא:  שיהיה (הקול) כרות באותיות (ישועה בן יהודה הקראי, מבוא נספ' העריות).  כי הדבור הוא הקול הנחדש על אופן בראיה וכו' עם היותו אותיות כרותות הכריתה המוסגלה (שם).  שמע קולו אותיות כרותות במלולו הנשמעות ונכרתות ונדברות מגדלו ( אשכול הכפר לר"י הדסי, פתיחה כז).

—  נִפע', נִכְרַת, נכרָת, נִכְרְתָה, נִכְרָתָה, נִכְרַתָּ, נִכְרְתוּ. נכרָתו, יִכָּרֵת, תִּכָּרֵת, יִכָּרְתוּ, יכרֵתוּ, יִכָּרֵתוּן, הִכָּרֵת, —  א) נִכְרַת אדם, נִכְרְתָה ארץ וכדומה, נאבד, נשמד, מת, ברעב, במבול, וכדומה:  והקמתי את בריתי אתכם ולא יִכָּרֵת כל בשר עוד ממי המבול (בראש' ט יא).  והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיין בארץ מצרים ולא תִּכָּרֵת הארץ ברעב (שם מא לו). —  נִכְרְתָה הנפש מעמהּ, הומת האיש אם בידי אדם או בידי שמים:  וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו וְנִכְרְתָה הנפש ההוא מעמיה (בראש' יז יד).  כי כל אכל חמץ וְנִכְרְתָה הנפש ההוא מישראל (שמות יב יה).  כי כל העשה בה (בשבת) מלאכה וְנִכְרְתָה הנפש ההוא מקרב עמיה (שם לא יד).  כל נפש אשר תאכל כל דם וְנִכְרְתָה הנפש ההוא מעמיה (ויקר' ז כז).  כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים וכו' וטמאתו עליו וְנִכְרְתָה הנפש ההוא מלפני אני יי' (שם כב ג).  והנפש אשר תעשה ביד רמה מן האזרח ומן הגר את יי' הוא מגדף וְנִכְרְתָה הנפש ההוא מקרב עמה כי דבר יי' בזה ואת מצותו הפר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הנפש ההוא עונה בה (במד' יה ל-לא).  וְנִכְרְתוּ הנפשת העשת מקרב עמם (ויקר' יח כט).  ואיש אשר יקח את אחתו וכו' חסד הוא וְנִכְרְתוּ לעיני בני עמם וכו' ואיש אשר ישכב את אשה דוה וכו' וְנִכְרְתוּ שניהם מקרב עמם (שם כ יז-יח).  דם כל בשר לא תאכלו וכו' כל אכליו יִכָּרֵת (שם יז יד). —  ובכלל נאבד, נשמד, שלא נשאר ממנו כלום:  וסרה קנאת אפרים וצררי יהודה יִכָּרֵתוּ (ישע' יא יג).  כי אפס עריץ וכלה לץ וְנִכְרְתוּ כל שקדי און ( שם כט כ).  תרם ידך על צריך וכל איביך יִכָּרֵתוּ (מיכ' ה ח).  כי לא יוסיף עוד לעבור בך בליעל כלה נִכְרָת (נחו' ב א).  והיה בכל הארץ נאם יי' פי שנים בה יִכָּרְתוּ יגועו והשלישית יותר בה (זכר' יג ח).  מחמס אחיך יעקב תכסך בושה וְנִכְרַתָּ לעולם (עבד' א י).  כי מרעים יִכָּרֵתוּן וקוי יי' המה יירשו ארץ (תהל' לז ט).  כי יי' אהב משפט ולא יעזב את חסידיו לעולם נשמרו וזרע רשעים נִכְרָת ( שם כח).  בְּהִכָּרֵת רשעים תראה (שם לד).  ופשעים נשמדו יחדו אחרית רשעים נִכְרָתָה (שם כח).  פי צדיק ינוב חכמה ולשון תהפכות תִּכָּרֵת (משלי י לא). —  ובתו"מ:  כל נפש מכם לא תאכל דם להזהיר גדולים על הקטנים יכול יהיו נכרתים על ידיהם ת"ל האוכלת האוכל נכרת יכול לא יהיו נכרתים על הקטנים שאין הקטנים נכרתים ע"י עצמם אבל יהיו נכרתים ע"י גדולים שהרי גדולים נכרתים ע"י עצמן ת"ל כל אוכליו יכרת אינם נכרתים לא ע"י קטנים ולא ע"י גדולים (ספרא אחרי ח י).  והיא (התהלה שישראל מהללים להקב"ה) גרמה להם שלא נכרתו בגלות (מד"ר במד' ה). —  ב) נִכְרְתוּ מֵי נהר וכדומה, נפסקו:  מי הירדן יִכָּרֵתוּן המים הירדים מלמעלה ויעמדו נד אחד (יהוש' ג יג).  ויעמדו המים הירדים מלמעלה וכו' והירדים על ים הערבה ים המלח תמו נִכְרָתוּ (שם יו).  אשר נִכְרְתוּ מימי הירדן מפני ארון ברית יי' בעברו בירדן נִכְרְתוּ מי הירדן (שם ד ז). —  ובמשמ' חדל, לא היה יותר:  הבשר עודנו בין שניהם טרם יִכָּרֵת  ואף יי' חרה בעם (במד' יא לג).  הלוא נגד עינינו אכל נִכְרָת (יוא' א יו).   - והיין וכדומה מפיו, שאין לו לשתות:  הקיצו שכורים ובכו והילילו כל שתי יין על עסיס כי נִכְרַת מפיכם (יוא' א ה). —  ואנשים:  ועתה ארורים אתם ולא יִכָּרֵת מכם עבד וחטבי עצים ושאבי מים (יהוש' ט כג).  ואל יִכָּרֵת מבית יואב זב ומצרע ומחזיק בפלך ונפל בחרב וחסר לחם (ש"ב ג כט).  לא יִכָּרֵת לך איש מלפני ישב על כסא ישראל (שם ח כה).  לא יִכָּרֵת לך איש מעל כסא ישראל (שם ט ה).  כי כה אמר יי' לא יִכָּרֵת לדוד איש ישב על כסא בית ישראל ולכהנים הלוים לא יִכָּרֵת איש מלפני מעלה עולה ומקטיר מנחה (ירמ' לג יז-יח).  לא יִכָּרֵת איש ליונדב בן רכב עמד לפני כל הימים (שם לה יט). —  ואנשים מהארץ וכדומה, לא יהיו בה יותר:  וחתו גבוריך תימן למען יִכָּרֶת איש מהר עשו מקטל (עובד' א ט).  ויצא חצי העיר בגולה ויתר העם לא יִכָּרֵת מן העיר (זכר' יד ב). —  והַשֵּׁם:  וגם את רות המאביה אשת מחלון קניתי לי לאשה להקים שם המת על נחלתו ולא יִכָּרֵת שם המת מעם אחיו (רות ד י).  לא יִכָּרֵת ולא ישמד שמו מלפני (ישע' מח יט).  והיה ליי' לשם לאות עולם לא יִכָּרֵת (שם נה יג). —  והאמונה:  אבדה האמונה וְנִכְרְתָה מפיהם (ירמ' ז כח). —  ומלחמה:  וְנִכְרְתָה קשת מלחמה ודבר שלום לגוים (זכר' ט י). —  והתקוה:  כי אם יש אחרית ותקותך לא תִכָּרֵת (משלי כג יח). —  וקולו של פלוני, ואמר המשורר:  לא אעשה שפם ולא אעש משתה כמתנחם ומתאפק, כי קול נהי אצלי וקול אחי נכרת ולא נשמע ולא דופק (ר"ש הנגיד, האחרי חדש). —  ונכרת המשא מעל היתד וכדומה, נתק ונשמט מעליה:  ביום ההוא נאם יי' צבאות תמוש היתד התקועה במקום נאמן ונגדעה ונפלה וְנִכְרַת המשא אשר עליה (ישע' כב כה). —  ג) במשמ' העקרית, נִכְרַת העץ וכדומה, כרתוהו בגרזן:  כי יש לעץ תקוה אם יִכָּרֵת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל ( איוב יד ז). —  ובתו"מ, נִכְרַת אֵבֶר וכדומה:  כל שנכרת הגיד (יבמ' ח ב).  בין שנכרת הגיד בין שנכרתו ביצים בין שנכרתו חוטי ביצים (גמ' שם עה:). —  וברית:  ואין לך כל דבר ודבר שלא נכרתו עליו ארבעים ושמונה בריתות5 (תוספתא סוט' ח יא). —  ובתשברת, °קו נִכְרַת:  ואפשר שינוחו בו שלשה קוים נכרתים על זויות נצבות (אמונה רמה א א). —  וברפואה, בנתוח המורסות וכדו':  המורסות הנקראות יציאות כשיכרתו ימצאו מהם מינים שונים (פרקי משה כד).  היה נער (אחד) ומצאו מורסא והיתה נכונה להכרת ופחד מן הכריתה (שם).

—  פֻע', כֹּרַת, כֳּרַּת6 , כֹּרָתָה, —  כֹּרַת העץ וכדו', שכרתוהו, גדעוהו: והנה נתץ מזבח הבעל והאשרה אשר עליו כֹּרָתָה (שופט' ו כח). —  וכָרַּת כמו כֹּרַת:  ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כָרַּת7 שרך ובמים לא רחצת למשעי והמלח לא המלחת והחתל לא חתלת (יחזק' יו ד).

—  הִפע', הִכְרִית, הִכְרִיתָה, הִכְרִיתוּ, הִכְרַתִּי, אַכְרִית, אַכְרִתָה, תַּכְרִית, יַכְרִית, יַכְרֵת, נַכְרִית, תַכְרִיתוּ, הַכְרִית, הִכְרָתִּיךָ, הִכְרָתִּיו, תַּכְרִיתְךָ, נַכְרִיתֶנָּה, הַכְרִיתֶךָ, —  א) הִכְרִית בהמה ואדם מפלוני, ממקום פלוני, מתוך, מקרב, עשה שיכָרתו, שיאבדו ממנו, שלא יהיו שם יותר:  למתי אעתיר לך ולעבדיך ולעמך לְהַכְרִית הצפרדעים ממך ומבתיך רק ביאר תשארנה ( שמות ח ה).  ונתתי פני בנפש האכלת את הדם וְהִכְרַתִּי אתה מקרב עמה (ויקר' יז ו).  אל תַּכְרִיתוּ את שבט משפחת הקהתי מתוך הלוים (במד' ד יח).  כי יַכְרִית יי' אלהיך את הגוים אשר אתה בא שמה לרשת אותם מפניך (דבר' יב כט).  וַיַּכְרֵת את הענקים מן ההר (יהוש' יא כא).  כי עלה מות בחלונינו בא בארמנותינו לְהַכְרִית עולל מחוץ בחורים מרחבות (ירמ' ט כ).  והיה ביום ההוא נאם יי' וְהִכְרַתִּי סוסיך מקרבך והאבדתי מרכבתיך (מיכ' ה ט).  וְהִכְרַתִּי שופט מקרבה וכל שריה אהרוג עמו (עמו' ב ג).  ושברתי בריח דמשק וְהִכְרַתִּי יושב מבקעת און ותומך שבט מבית עדן וכו' וְהִכְרַתִּי יושב מאשדוד ותומך שבט מאשקלון (שם א ה-ח).  ונתתי פני באיש ההוא וכו' וְהִכְרַתִּיו מתוך עמי (יחזק' יד ח).  והשלחתי בה (בהארץ החטאת) רעב וְהִכְרַתִּי ממנה אדם ובהמה (שם יג).  והוצאתי חרבי מתערה וְהִכְרַתִּי ממך צדיק ורשע (שם כא ח).  וְהִכְרַתִּיךָ מן העמים והאבדתיך מן הארצות (שם כה ז).  ונטתי ידי על אדום וְהִכְרַתִּי ממנה אדם ובהמה (שם יג).  וְהִכְרַתִּי רכב מאפרים וסוס מירושלם (זכר' ט י).  יַכְרֵת יי' לאיש אשר יעשנה ער וענה מאהלי יעקב (מלא' ב יב).  לבקרים אצמית כל רשעי ארץ לְהַכְרִית מעיר יי' כל פעלי און (תהל' קא ח). —  ומעל פני האדמה:  בְּהַכְרִית יי' את איבי דוד איש מעל פני האדמה (ש"א כ יה).  וְהִכְרַתִּי את ישראל מעל פני האדמה אשר נתתי להם (מ"א ט ז).  וְהִכְרַתִּי את האדם מעל פני האדמה (צפנ' א ג). —  וְהִכְרִית הבהמה, הגוי, הזרע, השמיד, הרג, אִבֵּד:  והשלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם וְהִכְרִיתָה את בהמתכם (ויקר' כו כב).  וכל הגוים אשר הִכְרַתִּי  (יהו' כג ד).  ותלך יד בני ישראל הלוך וקשה על יבין מלך כנען עד אשר הִכְרִיתוּ את יבין מלך כנען (שפט' ד כד).  השבעה לי ביי' אם תַּכְרִית את זרעי ואם תשמיד את שמי מבית אבי (ש"א כד כא).  כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הִכְרִית כל זכר באדום (מ"א יא יו).  והקים יי' לו מלך על ישראל אשר יַכְרִית את בית ירבעם (שם יד יד).  ויהי בְּהַכְרִית איזבל את נביאי יי' ויקח עבדיהו מאה נביאים ויחביאם (שם יח ד).  כי להשמיד בלבבו וּלְהַכְרִית גוים לא מעט (ישע' י ז).  ואל תעמד על הפרק לְהַכְרִית את פליטיו (עבד' א יד).  הנני שם פני בכם לרעה וּלְהַכְרִית את כל יהודה (ירמ' מד יא).  בשפך סללה ובבנות דיק לְהַכְרִית נפשות רבות ( יחזק' יו יז).  למען שמי אאריך אפי ותהלתי לך לבלתי הַכְרִיתֶךָ ( ישע' מח ט).  הִכְרַתִּי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם (צפנ' ג ו).  יהי אחריתו לְהַכְרִית בדור אחר ימח שמם (תהל' קט יג). — וְהִכְרִית  אויביו מפניו, בשבילו, למען ישאר הוא במקומם:  כי יַכְרִית יי' אלהיך את הגוים אשר אתה בא שמה לרשת אותם מפניך (דבר' יב כט).  ואהיה עמם בכל אשר הלכת וָאַכְרִיתָה את כל איביך מפניך ( ש"ב ז ט).  והִכְרִית לפלוני, כמו מפלוני:  לכן הנני מביא רעה אל בית ירבעם וְהִכְרַתִּי לירבעם משתין בקיר עצור ועזוב בישראל (מ"א יד י).  למה אתם עשים רעה גדולה אל נפשתכם לְהַכְרִית לכם איש ואשה עולל ויונק מתוך יהודה (ירמ' מד ז).  על היום הבא לשדוד את כל פלשתים לְהַכְרִית לצר ולצידון כל שריד עזר (שם מ ד). —  ודברים לא בע"ח:  להשמיד את במתיכם וְהִכְרַתִּי את חמניכם ( ויקר' כו ל).  הנה אתה ידעת את אשר עשה שאול אשר הִכְרִית את האבות ואת הידעני מן הארץ (ש"א כח ט).  וְהִכְרַתִּי פסיליך ומצבותיך מקרבך (מיכ' ה יב). וַיַּכְרֵת יי' מישראל ראש וזנב כפה ואגמון יום אחד (ישע' ט יג).  מבית אלהיך אַכְרִית פסל ומסכה ( נחו' א יד). —  וערים וכדומה:  וְהִכְרַתִּי ערי ארצך והרסתי כל מבצריך (מיכ' ה י).  אתה דברת אל המקום הזה לְהַכְרִיתוֹ לבלתי היות בו יושב למאדם ועד בהמה (ירמ' נא סב). —  וטרף:  וְהִכְרַתִּי מארץ טרפך ולא ישמע עוד קול מלאככה (נחו' ב יד). —  והחרב תַּכְרִית:  שם תאכלך אש תַּכְרִיתֵךְ חרב תאכלך כילק (נחו' ג יה). —  ודברים מפשטים, הִכְרִית שמו, זכרו וכדו':  וישמעו הכנעני ישבי הארץ ונסבו עלינו וְהִכְרִיתוּ את שמנו מן הארץ (יהוש' ז ט).  וקמתי עליהם נאם יי' צבאות וְהִכְרַתִּי לבבל שם ושאר ונין ונכד (ישע' יד כב).  וְהִכְרַתִּי מן המקום הזה את שאר הבעל את שם הכמרים עם הכהנים ( צפנ' א ד).  והיה ביום ההוא נאם יי' צבאות אַכְרִית את שמות העצבים מן הארץ ולא יזכרו עוד (זכר' יג ב).  פני יי' בעשי רע לְהַכְרִית מארץ זכרם (תהל' צנד יז).  יהיו נגד יי' תמיד וְיַכְרֵת מארץ זכרם (שם קט יה). —  וחסדו מפלוני, מנעהו ממנו:  ולא תַכְרִית את חסדך מעם ביתי עד עולם (ש"א כ יה). —  הִכְרִית גאונו:  וְהִכְרַתִּי גאון פלשתים (זכר' ט ו). —  וכשפים:  וְהִכְרַתִּי כשפים מידך ומעוננים לא יהיו לך (מיכ' ה יא). —  ושפתי חלקות:  יַכְרֵת יי' כל שפתי חלקות (תהל' יב ד). —  ובמשמ' הפסיק, החדיל:  ואיש לא אַכְרִית לך מעם מזבחי (ש"א ב לג).  ונתתי את הר שעיר לשממה ושממה וְהִכְרַתִּי ממנו עבר ושב (יחזק' לה ז). —  הִכְרִיתוֹ מִגּוֹי, עשה שלא יהיה יותר גוי בגוים:  בחשבון חשבו עליה רעה לכו וְנַכְרִיתֶנָּה מגוי (ירמ' מח ב).

— הָפע', הְָכְרַת, —  שהכריתוהו, עשו שלא יהיה יותר,  א) הְָכְרַת מִשָּׁם, חדל:  הְָכְרַת מנחה ונסך מבית יי' (יוא' א ט). —  ב) °בדקדוק, מָכְרָת, מוכרת, ההפך מן דבק וסמוך, א) בטעם מפסיק:  כי הסמוך והמכרת לעולם יתיצב בקמץ ופתח ובשתי נקודות ובשלש נקודות וכו' לעַם אחד סמוך וכו' וירדו קבל עָם מוכרת וכו' אֶרץ ישראל סמוך וכו' אמללה אָרץ מוכרת (דה"ט, סי' לז). —  ב) מקור מכרת:  וכן נעשה מן הסמוך כל מכרת נעשה מן לבנות לה בית בָנוֹת וכו' ומן לקנות חכמה קָנוֹת (תשו' דונש על רסע"ג 112). —  ושֵׁם מכרת:  והמלה בסמוך ובמוכרת שוה (ראב"ע בראש' ו יח).  אחת בפתח קטן תחת האלף כשהוא מוכרת ואם הוא נסמך יבא בפתח גדול (שם א א).  אמרו כי הוא (אֲדַמֶּה) דבק ואיננו כי אם מוכרת (הוא, צתות בסוף).  וכבר פירשתי שניהם (בְּרוֹגֶז, אֱלוֹהַ) מוכרתים (שם).  ובסוף מלה ימצא סגול עם הא נעלם אם היה מקום מוכרת כמו את כל מעשֶה בעבור להפריש בין המוכרת והסמוך כי הסמוך לעולם הוא בקמץ קטן כמו את מעשה אלהים ( הוא, הקד' מאזנים).  רגלי סמוך ורגלים מוכרת (שם).  וידוע כי בַיִת לעולם מוכרת ובית בצרי סמוך (שם).  וכן ובחֲדָר משכבך המוכרת ממנו חָדָר (רד"ק, מכלול, שדה"ש, פָעָל).  מצבה ובסמוך מצֶבת ויתכן שיאמר גם כן במוכרת כמו ממלכה ממלֶכ‏ת מלחמה מלחֶמת כמו שכתבנו וכן בא במוכרת ותשם את המקבת בידה (שם, חסרי פא).