לָבַס

°1, פ"י, לָבְסוּ, עתי' יִלְבֹּס, — לָבַס את פלוני בדם וכדומ', רמסו ולכלכו וגאלו בדם, in Blut niedertreten; fouler qqn. dans le sang; trample in blood: ציון גברת לממלכות מציריך, רבי שלומים שאי מאת אסיריך, יחמץ לבבי לקול נתנו ראמים בני שעיר ומואב בתוך היכל דביריך, לבסו משיחי בדם קדקד סגנים טרוף שוע וקוע רמוס עמי בחיריך (קינ' לת"ב, ציון גברת).



1 פעל יצרו הפיטן, ופרושו לפי ענינו.  המפרש חפש לו מקור, אך לא עלה בידו כלום: לבסו כמו בלסו והוא לשון לכלוך וטינוף או הוא כפשוטו לבסו מל' בוססו מקדשך והוא ענין רמיסה וגיאול ובזיון או הוא לשון עירוב מל' עיסה בלוסה בתלמוד ול' פסוק ובולס שקמים. ע"כ.  וכל זה דחוק.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים