° 1, פ"י, בכנ' לְבָרוׂ, — לָבַר אותו לדבר, בחר בו ויעד אותו להדבר Wählen, bestimmen; choisir destiner; to destin: מה גדלה שכלות איש אשר יין החשק עברו, ושכח כי להשקיף על סודותיו האלהים לברו2 ומה גדלה אשמת איש ידור נדר לאלהים ויחל דברו, ואיש יראה צניעות וקדושה ואין תוכו כברו (עמנ', מחבר' י)
1 עי' הערה לקמן
2 אין ספק בדבר כי המליץ השתמש כאן בהמלה לברם האלהים (קהל' ג יח), שלפי הנקוד המקובל המם היא כנוי לרבים נסתרים, ועשהו המליץ לפעל עם כנוי ליחיד נסתר. והנה שם דעת הקדמונ' היא כי הלמד שבראש המלה היא שימושית, ואם שם המליצה קשה ואינה מתישבת יפה ביחס לרבים נסתרים, כאן אי אפשרית, בבוא לברו אחרי האלהים. וכבר שער פרופ' בכר גם שם כי אין הלמד שמושית אלא שרשית, ורצה לפרשו עפ"י השרש האשורי לבר במשמ' זקן, עי' שם בהערה, שדחיתי השערה זו שם. ואולם כאן דבר ברור הוא כי המליץ השתמש במלה זו כאלו היתה הלמד שרשית, ואולי היתה דעתן כי גם בקהלת הלמד שרשית ובמשמ' בחירה ויעידה.