1, לָבֵשׁ, פ"י, לָבְשָׁה, לָבַשְׁתִּי, לָבַשְׁתָּ, לָבְשׁוּ, לָבוֹשׁ, לִלְבֹּשׁ, לְבַשׁ, לִבְשִׁי, לִבְשׁוּ, תִּלְבַּשׁ, תִּלְבְּּשִׁי, תִּלְבָּשִׁי, יִלְבַּשׁ, יִלְבְּשׁוּ, יִלְבָּשׁוּ, תִּלְבַּשְׁןָ, לֹבְשִׁים, לָבוּשׁ, לָבֻשׁ, לְבוּשׁ, לְבֵשָׁם2, ובעתי' ע"פ קמוצה, אֶלְבָּשֶׁנָּה, יִלְבָּשֵׁנִי, יִלְבָּשָׁם3, —  לָבַשׁ בגד, שָׂם על גופו לפי צורת הבגד,anziehen (ein Kleid); mettre (un habit); to cloth o. s. with a garment:  ונתן לי לחם לאכל ובגד לִלְבֹּשׁ (בראש' כח כ).  ותסר צעיפה מעליה וַתִּלְבַּשׁ בגדי אלמנותה (שם לח יט).  ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו וכו' שבעת ימים יִלְבָּשָׁם הכהן תחתיו (שמות כט כט-ל).  ופשט את בגדי הבד אשר לָבַשׁ בבאו אל הקדש (ויקר' יו כג).  וְלָבַשׁ הכהן מדו בד ומכנסי בד יִלְבַּשׁ על בשרו (שם ו ג).  כתנת בד קדש יִלְבָּשׁ ומכנסי בד יהיו על בשרו וכו' ורחץ במים את בשרו וּלְבֵשָׁם (שם יו ד).  ולא יִלְבַּשׁ גבר שמלת אשה (דבר' כב ה).  לא תִּלְבַּשׁ שעטנז (שם יא).  וכובע נחשת על ראשו ושריון קשקשים הוא לָבוּשׁ (ש"א יז ה).  ויתחפש שאול וַיִּלְבַּשׁ בגדים אחרים (שם כח ח).  ועליה כתנת פסים כי כן תִּלְבַּשְׁןָ בנות המלך הבתולת מעילים (ש"ב יג יח).  התאבלי נא וְלִבְשִׁי נא בגדי אבל (שם יד ב).  התחפש ובא במלחמה ואתה לְבַשׁ בגדיך (מ"א כב ל).  פשטתי את כתנתי איככה אֶלְבָּשֶׁנָּה (שה"ש ה ג).  ואתי שדוד מה תעשי כי תִלְבְּשִׁי שני כי תעדי זהב (ירמ' ד ל).  אסרו הסוסים ועלו הפרשים והתיצבו בכובעים מרקו הרמחים לִבְשׁוּ הסרינות (שם מו ד).  והסירו את מעיליהם ואת בגדי רקמתם יפשטו חרדות יִלְבָּשׁוּ על הארץ ישבו (יחזק' כו יו).  את החלב תאכלו ואת הצמר תִּלְבָּשׁוּ (שם לד ג).  ושם יניחו בגדיהם אשר ישרתו בהן כי קדש הנה וְלָבְשׁוּ4 בגדים אחרים (שם מב יד).  האיש לְבוּשׁ הבדים אשר הקסת במתניו (שם ט יא).  ופקדתי על השרים ועל בני המלך ועל כל הַלֹּבְשִׁים מלבוש נכרי (צפנ' א ח).  לָבוֹשׁ ואין לחם לו (חגי א ו).  ויהושע היה לָבוּשׁ בגדים צואים (זכר' ג ג).  ולא יִלְבְּשׁוּ אדרת שער למען כחש (שם יג ד). ויקרע מרדכי את בגדיו וַיִּלְבַּשׁ שק ואפר (אסת' ד א).  ויהי ביום השלישי וַתִּלְבַּשׁ אסתר (בגדי) מלכות (שם ה א).  יביאו לבוש מלכות אשר לָבַשׁ בו המלך (שם ו ח).  ויקראו צום וַיִּלְבְּשׁוּ שקים מגדולם ועד קטנם (יונ' ג ה).  אם יצבר (הרשע) כעפר כסף וכחמר יכין מלבוש יכין וצדיק יִלְבָּשׁ וכסף נקי יחלק (איוב כז יו-יז).  לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לָבֻשׁ שנים (משלי לא כא). —  ובהשאלה, לָבַשׁ  הגוף רִמָּה וכדומ', נתכסה ברִמָּה:  לָבַשׁ בשרי רמה וגיש עפר (איוב ז ה). —  לָבְשָׁה הארץ את העם, נמלאה:  שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך חי אני נאם יי' כי כלם כעדי תִלְבָּשִׁי ותקשרים ככלה (ישע' מט יח). —  והשדה צאן וכדומ':  לָבְשׁוּ כרים הצאן ועמקים יעטפו בר (תהל' סה יד). —  ודברים מפשטים, לָבְשָׁה אותו רוח אלהים, בא עליו הרוח, התעורר:  ורוח יי' לָבְשָׁה את גדעון ויתקע בשופר ויזעק אביעזר אחריו (שפט' ו לד).  ורוח לָבְשָׁה את עמשי ראש השלושים לך דויד ועמך בן ישי שלום (דהי"א יב יח).  ורוח אלהים לָבְשָׁה את זכריה בן יהוידע הכהן ויעמד מעל לעם ויאמר להם כה אמר האלהים למה אתם עברים את מצות יי' (דהי"ב כד כ). —  לָבַשׁ גאות, עֹז, הוד, הדר, צדקה, נקמה, בשׁת, כלמה קללה וכדומ':  יי' מלך גאות לָבֵשׁ לָבֵשׁ יי' עז התאזר (תהל' צג א).  יי' אלהי גדלת מאד הוד והדר לָבָשְׁתָּ (שם קד א).  עורי עורי לִבְשִׁי עז זרוע יי' (ישע' נא ט).  עורי עורי לִבְשִׁי עזך ציון לִבְשִׁי בגדי תפארתך ירושלם (שם נב א).  וַיִּלְבַּשׁ צדקה כשרין וכובע ישועה בראשו וַיִּלְבַּשׁ בגדי נקם תלבשת (שם נט יז).  כהניך יִלְבְּשׁוּ צדק וחסידיך ירננו (תהל' קלב ט). וַיִּלְבַּשׁ קללה כמדו (שם קט יח).  יִלְבְּשׁוּ שוטני כלמה (שם כט).  שנאיך יִלְבְּשׁוּ בשת (איוב ח כב).  כהניך יי' אלהים יִלְבְּשׁוּ תשועה (דהי"ב ו מא). —  לָבַשׁ הצדק אותו, הצדק מלא את כל נפשו:  צדק לבשתי וַיִּלְבָּשֵׁנִי (איוב כט יד). —  ובתו"מ, במשמ' העקרית:  אין הכהנים לובשין לשמש בבית המקדש אלא צמר ופשתים (כלא' ט א).  מוציא כל כלי תשמישו ולובש כל מה שיכול ללבוש ועוטף כל מה שיכול לעטוף (שבת יו ד).  אין לובשין מנעלין וסנדלין חדשים אלא אם כן לבשן והלך בהן מבעוד יום (ירוש' שם ו ח.).  בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים וכו' אבל ישראל אינן כן אלא לובשים לבנים ומתעטפים לבנים (שם ר"ה א נז:).  קונם שאיני נהנה לאיש פלוני כל הזמן שהוא לבוש שחורים לבש לבנים מותר (שם נדר' ט מא ג).  כלי פשתן אין בהן משום גיהוץ אבל אסור ללובשן בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה (בבלי תענ' כט:).  בכל יום ויום היתה אשת פוטיפר משדלתו (את יוסף) בדברים בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית בגדים שלבשה לו ערבית לא לבשה לו שחרית (יומ' לה:).  ונדמו לחיילות של מלך מהן לובשי ברזל ומהן רוכבי סוסים ומהן יושבי קרנות פגע בלובשי ברזל א"ל משל מי אתם (מד"ר בראש' עה). —  ותפלין וכדומ':  כל שאינו כאלישע בעל כנפים לא ילבש תפילין (ירוש' ברכ' ב ד ג).  כאן ביכול ללובשן כאן בשאינו יכול ללובשן (שם).  שיש שהות ביום ללובשן (בבלי שם כג.).  ר' ינאי היה לובשן אחר חוליו שלשה ימים (פסיק' רבתי כב). —  ולָבַשׁ סתם, במשמ' לָבַשׁ מלבושים, ואמר בן סירא:  נוגע בזפת תדבק בידו וחובר אל לץ ילבש דרכו (ב"ס גני' יג א).  אומרין לו לבוש כדרך שהוא לבוש (תוספתא סנה' ו ב).  לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו וילבש ויתכסה במה שיש לו (חול' פד:). —  *לָבְשָׁה לו נקמה:  למלך שנשבה בנו ולבשה נקמה למלך והלך ופדה את בנו פסיק' רבתי טו. —  *לָבַשׁ מלאכוּת:  להלן שהיתה שכינה על גביהן קראן אנשים כיון שנסתלקה שכינה מעל גביהן לבשו מלאכות (מד"ר בראש' נ). —  °ולָבַשׁ כח וכדומה:  כגון רבי צדוק שלבש כח לכוף יצרו להתגבר בחפצי קונו (רש"י קדוש' מ.). —  °לָבַשׁ צורה:  כל מתחדש היה אחר שלא היה ואפילו היה החמר שלו נמצא ואמנם הפשיט צורה ולבש צורה אחרת (מו"נ ב יז).  והוא שיפשוט צורה וילבש צורה עד שישתנה עצמו וישוב עצם אחר וכו' באמרך עצם הזרע נשתנה מצורתו ולבש צורה חיונית (רוח חן י).

—  הִפע', הִלְבִּישׁ, הִלְבִּישָׁה, הִלְבַּשְׁתָּ, הִלְבִּישׁוּ, הַלְבֵּשׁ, לְהַלְבִּישׁ, אַלְבִּישׁ, תַּלְבִּישׁ, וַיַּלְבֵּשׁ, וַתַּלְבֵּשׁ, הִלְבִּישַׁנִי, הִלְבַּשְתָּם, הִלְבַּשְׁתִּיו, מַלְבִּישְׁכֶם, אַלְבִּישֵׁךְ, תַּלְבִּישֵׁנִי יַלְבִּשֵׁם, יַלְבִּשֻׁהוּ, יַלְבִּישׁוּם, —  א) הִלְבִּישׁ את פלוני ועל פלוני, שׂם עליו בגד באופן שהבגד עשוי לכך, bekleiden; vêtir; to clothe:  ויעש יי' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וַיַּלְבִּשֵׁם (בראש' ג כא).  ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדל החמדת אשר אתה בבית וַתַּלְבֵּשׁ את יעקב בנה הקטן ואת ערת גדיי העזים הִלְבִּישָׁה על ידיו ועל חלקת צואריו (בראש' כז יה-יו).  וַיַּלְבֵּשׁ אתו בגדי שש (שם מא מב).  ולבני אהרן תעשה כתנת וכו' וְהִלְבַּשְׁתָּ אתם את אהרן אחיך (שמות כח מ-מא).  ואת בניו תקריב וְהִלְבַּשְׁתָּם כתנת (שם כט ח). ויחגר אתו באבנט וַיַּלְבֵּשׁ אתו את המעיל (ויקר' ח ז).  והפשט את אהרן את בגדיו וְהִלְבַּשְׁתָּם את אלעזר בנו וכו' ויפשט משה את אהרן את בגדיו וַיַּלְבֵּשׁ אתם את אלעזר בנו (במד' כ כו-כח).  וַיַּלְבֵּשׁ שאול את דוד מדיו וכו' וַיַּלְבֵּשׁ אתו שריון (ש"א יז לח).  בנות ישראל אל שאול בכינה הַמַּלְבִּשְׁכֶם שני עם עדנים (ש"ב א כד).  וְהִלְבַּשְׁתִּיו כתנתך ואבנטך אחזקנו (ישע' כב כא).  וָאַלְבִּישֵׁךְ רקמה ואנעלך תחש (יחזק' יו י).  וְהַלְבֵּשׁ אתך מחלצות וכו' וַיַּלְבִּשֻׁהוּ בגדים (זכר' ג ד-ה).  ותשלח בגדים לְהַלְבִּישׁ את מרדכי (אסת' ד ד).  יביאו לבוש מלכות וכו' וְהִלְבִּשׁוּ את האיש אשר המלך חפץ ביקרו וכ' ויקח המן את הלבוש ואת הסוס וַיַּלְבֵּשׁ את מרדכי וירכיבהו ברחוב העיר (שם ו ח-יא).  כי סבא וזולל יורש וקרעים תַּלְבִּישׁ נומה (משלי כג כא). —  ובהשאלה, הִלְבִּישׁ את הגוף עור ובשר:  עור ובשר תַּלְבִּישֵׁנִי ובעצמות וגידים תשככני (איוב י יא). —  ואת צואר הסוס רַעֲמָה:  התתן לסוס גבורה הֲתַלְבִּישׁ צוארו רעמה (איוב לט יט). —  ובגדי ישע וכדומ':  כי הִלְבִּישַׁנִי בגדי ישע מעיל צדקה יעטני (ישע' סא י). —  הִלְבִּישׁ את השמים קדרות:  אַלְבִּישׁ שמים קדרות ושק אשים כסותם (ישע' נ ג). —   והִלְבִּישׁוֹ ישע:  וכהניה אַלְבִּישׁ ישע וחסידיה רנן ירננו (תהל' קלב יו). —  וּבֹשֶׁת:  אויביו אַלְבִּישׁ בשת (שם יח). —  ובתו"מ, במשמ' העקרית:  אומרין לו לבוש כדרך שהוא לבוש או הלבישהו כדרך שאתה לבוש (תוספתא סנה' ו ב).  מי שהוא מביא את הדור הוא מלבישו (ירוש' כלא' ט לב:).  להלך אחר מדותיו של הקב"ה מה הוא מלביש ערומים וכו' אף אתה הלבש ערומים (סוט' יד.).  שהיא מקשטת את בנותיה ומלבשתן זהורית ומעטרת אותן בזהב (פסיק' רבתי כו). —  *ובהשאלה, כסה על:  עור הדג והנייר שהלביש בהן את החבית וצדדן למטה (תוספתא כלים ב"ק ז יא). —  *ודברים מפשטים:  משמח את המקום משמח את הבריות ומלבשתו ענוה ויראה ומכשרתו להיות צדיק (אבות ו ה).  שיקול הדעת וראיית החכמה מכריחים אותנו להודות כי יש בעולם צורה שהיא נוצרת ומלבשת הגוף (הגיון הנפש א). —  ב) °הִלְבִּישׁ מעות בסחורה, שָׂם מעות בסחורה, קנה סחורה בעד המעות, הכניס מעות בעסק ובמסחר5:  ראובן נתן לשמעון הדר בעיר פ' מעות דרך עסקא להלבישם במשי שם בעירו למחצית שכר הנהוג וכו' ואיך יצוייר שהלך להלביש והלביש המשי ובא ואלו המעות לא הלבישם (שו"ת מהרי"ט ב כא).  ראובן שהפקיד מנה לשמעון והלך שמעון והלביש אותו מנה בסחורה (שו"ת בנימין זאב שסה).  ראובן הפקיד מעותיו ביד שמעון שם ויניציא' ונתן לו רשות להלבישם או לתתם דרך קאמביו כמנהג הסוחרים (שו"ת מהרשד"ם, חו"מ קיד).  ולא היה מלביש בהם מעותיו (פסקי ריקנטי לה).  ראובן נתן לשמעון סחורה להוליכה למצרים ולמוכרה שם בעדו ולהלביש דמיה בסחורה אחרת על מנת לתת ולפרוע לו פרס ידוע בשכר טרחו (שו"ת מהרש"ך ב ג).  ראובן מסר ליד שמעון בגדים להוליכם במצרים להלבישם שם בכ"כ אניי"ר (שם פו).  ראובן בא מאישקופיאה להלביש מעותיו פה שלוניקי בסחורה ראויה לו וטרם כלותו להלביש הכל באה לו שמועה שמתה אשתו וכו' וקודם צאתו את העיר לקח בידו צרור הכסף הנשאר בידו שלא מצאה ידו להלביש בסחורה וכו' אמצא חן בעיניך שתלביש בעדי הגרושוש האלה ודמי הגביע הזה בכל כך סחורה ראויה לי (שם קג).  ראובן שלח את חנוך בנו למצרים עם סך ממון וכסף להבישם שם והפקידו לשמעון (שו"ת תורת אמת קלא).  לא ערער נגד ראובן שום דבר על ענין לקיחתו יותר ריוח בעבור מעות השפחה ואחר ימים בהיותם בבורון והלבישו המעות של השותפות ושל השפחה בסחורות גמרו ביניהם שילך ראובן עם הסחורות לעיר שאלוניקי (שו"ת תורת חסד רט).  והיו שולחים ממקום למקום סחורות ומעות להלביש בסחורות כמנהג הסוחרים (שם קלב).  שמעון ויששכר היו שותפים ומתעסקים בסחורה ושולחים לארץ אחרת למוכרם ולהלביש המעות בסחורה אחרת וכו' כמה מעות יש לך תנהו לי ואני אלבישנו בסחורה שאנו מלבישים (שו"ת דברי ריבות צב).  (ראובן) שלח לשמעון תושב עיר ליוורנו יע"א סך מה ממעות מחושבים כדי שילבישם בדבר העושה פירות ושהפירות הללו יהיו לתועלת פדיון שבויים (שו"ת מים רבים, יו"ד לט).  כמו סוחר טוב שמבקש להוציא מעותיו ולהלבישם בסחורות שמרויח בהן הרבה (פלא יועץ, ערך ספר).

—  פֻע', לֻבַּשׁ, מְלֻבָּשׁ, —  א) כמו לָבוּשׁ:  ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה ישבים איש על כסאו מְלֻבָּשִׁים בגדים בגרן פתח שער שמרון (מ"א כב י).  ויעמידו הכהנים מְלֻבָּשִׁים בחצצרות והלוים בני אסף במצלתים להלל את יי' (עזר' ג י).  והלוים המשררים וכו' מְלֻבָּשִׁים בוץ (דהי"ב ה יב). —  ובתו"מ:  יצא הוא ושמונים זוג של תלמידי חכמים מלובשין תירקי זהב (ירוש' חגי' ב עז ד).  המוציא כליו מקופלים ומונחים על כתפו וסנדליו וטבעותיו בידו חייב ואם היה מלובש בהן פטור (שבת קמב.).  אלעזר מלובש אורים ותומים ויהושע וכל ישראל עומדים לפניו (ב"ב קכב.).  גדול האחין הנושא ונותן בנכסים ויש תועלת לקטנים במה שהוא מלובש יפה כדי שיהיו דבריו נשמעים (טחו"מ, נחל' רפו, בשם ר' ישעיה). —  ובהשאלה:  מלבן שהוא מלובש6 בפיקות (תוספתא אהל' יג ה). —  °והענן בשמש, ואמר המליץ:  הנרפא הזמן ממחלתו וחֻדש אחרי ארך בלותו, ואם לֻבַּשׁ ענן בקר בשמש וסר מעל כנף שחר כסותו (ר"ש הנגיד, הנרפא הזמן). —  ב) °בלשון המסחרי, לֻבְּשׁוּ המעות בסחורה, קנה סחורות במחירם:  שהוא טוען שודאי היו מעותיו מלובשים כי להלבישם נתנם (שו"ת מהרי"ט ב כא).  צריך שאותם הפרחים עצמם שמקבל הלוה מהמלוה יהיו מלובשים באותו המשכון בעצמו (שו"ת בנימין זאב שסד).  ראובן היה לו מעות מלובשים בסחורה ביד שמעון בעיר אחרת (שו"ת מהרש"ך ב קמח).

—  נִתפ', *נִתְלַבֵּשׁ, —  א) כמו לָבַשׁ:  שאם חל (עצרת) להיות בשבת שיום טבוח אחר השבת ואין כהן גדול מתלבש בכליו (חגי' ב ד). —   ובהשאלה, נִתְלַבֵּשׁ ברחמים:  יה"ר מלפניך ה' אלהינו שתציץ בבשתנו ותביט ברעתנו ותתלבש ברחמיך ותתכסה בעוזך (ברכ' יו:). —  °נִתְלַבֵּשׁ הרוח בבשר, נהיה הרוח לבשר, Fleisch u. Blut w.; s'incarner; incarnate o. s.:  אבל שנאמר שהאל נתלבש בבשר יראה חסרון באלוה כי עשינו מה שהוא אלוה שאינו אלוה (שבט יהודה לב).  לפי שהאל היה צריך לכפר עון הבשר ולכן נתלבש בבשר כדי שהבשר יקבל עונש ואז יתכפרו כל העם החוטאים (שם סד).  שנתלבש בן האל באלהות ואישות וקבל מיתה ויסורין גדולים (קובץ ויכוחים י.).  האמן בו שנתלבש בשר באחד מתאריו (שם יא:). —   והמלאכים בגוף אוירי:  והמלאכים הנקראים בשם אנשים הם המתלבשים בגוף אוירי דק נראה לחסידים (עבוה"ק לר"מ גבאי, סתרי התורה כח). —  והנפש בעונות וכדומ':  מהעונות נעשה לבוש חלאת טומאת העון שבהן תתלבש נפשו (ר"מ אלשיך, איוב א כא). —  והדמיון בהרהור:  אל תשפיל נפשך להביט אל בעלי חיים בהתחברם כי חרפה היא לך כי יתלבש דמיונך בהרהור המפעל ההוא (ר"ש אלעמי, אגר' המוסר). —  והנפש בהאור:  האור הבהיר שהיא מתלבשת בו ונכללת ממנו אשר מתוכו צופה ומביט (ר"מ גבאי, הקד' עבוה"ק).

—  הָפע', °הָלְבַּשׁ, הולבש, —  בהשאלה, הָלְבַּשׁ תאוה וכדומ':  שמחמת ביאה ראשונה נתאוה האשה והולבשה תאוה (רש"י ערוב' ק:).