*, לוגלגן, ש"ז, —  מי שטבעו ללגלג, Spötter; moqueur; sneerc: א"ל בר קפרא (להתלמיד שלגלג על חבירו) לא לזה גורגרן (אני כועס) אלא לך לוגלגן 1 זה עשה בגרגרנותו אתה למה לגלגתה (ירוש' ברכ' ו י ג).