* 1, לוֹגם, ש"ז, בכנ' לֻגְמוֹ, לוּגְמֹו, מ"ר לֻגְמִים, לֻגְמָיו, — חלל הפה בין הלחי והשנּים כשיש שם אכל ומשקים: מפני לוגמו של בן אבטיח שהיה מחזיק יותר מרביעית ירוש' יומ' ח מד ד.  משקין בולען שא"א לסלקן לאחד מלוגמיו ולברך ולא לפולטם שמפסידם רש"י ברכ' נ:.  — מְלֹא לֻגְמָיו, כמות אכילה או שתיה שאדם לוקח בבת אחת לפיו: האוכל ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה והשותה מלא לוגמיו חייב יומ' ח ב.  וכל המשקין מצטרפין למלא לוגמיו שם.  הקומץ את המנחה והחופן את הקטורת והשותה כמלא לוגמיו ביום הכיפורים כלים יז יא.  המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא ערוב' עט:.  לא מלא לוגמיו ממש אלא כל שאילו יסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו יומ' פ..