ש"נ, מ"ר לֶהָבוֹת, — כמו לַהַב: כי אש יצאה מחשבון לֶהָבָה מקרית סיחן אכלה ער מואב בעלי במות ארנן במד' כא כח. ענן יומם ועשן ונגה אש לֶהָבָה לילה ישע' ד ה. כאכל קש לשון אש וחשש לֶהָבָה ירפה שם ה כד. והיה אור ישראל לאש וקדושו לְלֶהָבָה ובערה ואכלה שיתו ושמירו ביום אחד שם י יז. לפניו אכלה אש ואחריו תלהט לֶהָבָה יוא' ב ג. כי אש אכלה נאות מדבר וְלֶהָבָה להטה כל עצי השדה שם א יט. והיה בית יעקב אש ובית יוסף לֶהָבָה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום עבד' א יח. כי אש יצאה מחשבון וְלֶהָבָה מבין סיחן ותאכל פאת מואב ירמ' מח מה. ויבער ביעקב כאש לֶהָבָה אכלה סביב איכ' ב ג. כי תעבור במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך כי תלך במו אש לא תכוה וְלֶהָבָה לא תבער בך ישע' מג ב. הנה היו כקש אש שרפתם לא יצילו את נפשם מיד לֶהָבָה שם מז יד. כאש תבער יער וּכְלֶהָבָה תלהט הרים תהל' פג יה. נתן גשמיהם ברד אש לֶהָבוֹת בארצם שם קה מב. ותבער אש בעדתם לֶהָבָה תלהט רשעים שם קו יח. קול יי' חצב לַהֲבוֹת אש שם כט ז. ונכשלו בחרב וּבְלֶהָבָה בשבי ובבזה דני' יא לג. — ובמדר': גלגלי מרכבה ושרפי להבה מד"ר דבר' יא. — ואמר הפיטן: להבה השיקתני מלהטת כסל וטוחות, מספד מר אגדיל וארחיק שמחות רשב"י, י"ז תמוז, וארץ שפל. — ובמליצה, °להבות הלשון וכדומ', עז מליצותיו: ומלהט יקודיה אוחזת לבבות ובבות, בניבות ערבות, מלהבות חצובות ר"י חריזי, תחכמ' א. ולי לשון בעת ישון ברקיו יכסה עין מאורים להבותיו שם טז.