1, — קל לא נמצא במקורות הקדומים.

— פִע', לִהֵט, לִהֲטָה, תְּלַהֵט, תְּלַהֲטֵהוּ, — לִהֲטָה האש, בערה בעֹז, ולִהֲטָה אותו, שרפה אותו בחזק חֻמהּ, versengen; brûler; burn: כי אש קדחה באפי ותיקד עד שאול תחתית ותאכל ארץ וַתְּלַהֵט מוסדי הרים (דבר' לב כב).  כי אש אכלה נאות מדבר ולהבה לִהֲטָה כל עצי השדה (יוא' א יט).  לפניו אכלה אש ואחריו תְּלַהֵט להבה (שם ב ג).  וַתְּלַהֲטֵהוּ מסביב ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב (ישע' מב כה).  כאש תבער יער וכלהבה תְּלַהֵט הרים ( תהל' פג יה).  ותבער אש בעדתם להבה תְּלַהֵט רשעים (שם קו יח).  אש לפניו תלך וּתְלַהֵט סביב צריו (שם צז ג). — הנפש, הנשימה תְּלַהֵט גחלים, תלבה אותם: מנחיריו (של הלויתן) יצא עשן כדור נפוח ואגמן נפשו גחלים תְּלַהֵט ולהב מפיו יצא (איוב מא יב-יג).  — ובהשאלה מליצית: כי הנה היום בא בער כתנור והיו כל זדים וכל עשה רשעה קש וְלִהַט אתם היום הבא אמר יי' צבאות אשר לא יעזב להם שרש וענף (מלא' ג יט). — ואמר בן סירא: בתאר אשה השחתו רבים וכן אהבה כאש תלהט (ב"ס גני' ט ח).  — ובתו"מ: אש יצאה מבית קודש הקדשים וליהטה סביבותיו ( ירוש' סנה' י כט).  אמר ר' חנינא יצאה האש מלמעלה וליחכה את פני הרקיע וכו' אמר רבי יודן ברבי שמעון יצאת האש מלמעלה וליהטה2 פני רקיע (מד"ר בראש' ד).  גלגל חמה יש לו נרתיק וכו' ובריכה של מים לפניו בשעה שהוא יוצא הקב"ה מתיש כחו במים שלא יצא וישרוף את העולם אבל לעתיד לבא הקב"ה מערטלו מנרתיקו ומלהט בו את הרשעים (שם ו).  אין גיהנם לעתיד לבא אלא יום הוא שמלהט את הרשעים וכו' ר"י בר אלעי אמר לא יום ולא גיהנם אלא אש היא שתהיה יוצאת מגופו של רשע ומלהטתו (שם כו).  בן עזאי היה יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו אמרו לו שמא בסדרי מרכבה אתה עוסק אמר להן לאו (שם ויקר' יו).  נדון (קרח) בשתי מיתות וליהטו האש תחלה לעין כל השרופים שבידן היתה המחתה (שם במד' יח). — ואמר הפיטן: להבה השיקתני מלהטת כסל וטוחות, מספד מר אגדיל וארחיק שמחות (רשב"י י"ז תמוז, וארץ שפל רומי). — והמשורר אמר: מופת באש להטה לבי כמופת סנה לא תאכלני ולא תכבה בדמעתי (יהודה אבן גיאת, מבין עפאים). 

— קל, לָהַט, לֹהֵט, — כמו לִהֵט: עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש לֹהֵט (תהל' קד ד). — ואמר בן סירא: אש לוהטת יכבו מים כן צדקה תכפר חטאת (ב"ס גני' ג ל). — ובמדרש: אמר אדם מי מציל את בני מאש לוהטת זו (מד"ר בראש' כא).  לפי שאמר מלאכי כי הנה היום בא (בער כתנור והיו כל זדים וכל עשה רשעה קש ולהט אותם היום הבא) אמרו לו ישראל יום אחד לוהטן בלבד הרי כמה שנים שעבדו אותנו כמה שפטים כמה פורעניות ואת אומר להם ולהט אותם היום הבא (אגד' בראש' כ). — ואמר הפיטן: טוטפי שיר לו להשיר בשחרים ובנשפים, ירהטון ילהטון לכן נקראו שרפים (שבת א' אח"פ, ארוגי עוז). — ובמשמ' °הבריק: וכשאנו רודפים אחריהם לתפשם לוהטים אלינו בעיניהם כמראה הבזק (תמה"י ב, פורים ד). — ופָעו' * לָהוּט, לְהוּטָה, לְהוּטִים, לְהוּטוֹת, בהשאלה, לָהוּט אחרי דבר, שתשוקה עזה לֹהֶטֶת בקרבו להדבר,  gierig, leidenschaftl;  avide de, passionné pour; passionatly desirous: משום שהיה להוט אחר התורה (ירוש' מו"ק ג פב ד).  עד שלא גלו ישראל לבבל נטעו תמרים בבבל על ידי שהיו להוטים אחר מתיקה (שם תענ' ד סט:).  יום שנעשו בו שרים חולין מי גרם להן חמת מיין שהיו להוטין אחר היין (שם ע"ז א לט:).  שלשה הם שהיו להוטים אחר האדמה ולא נמצא בהם תועלת ( מד"ר בראש' לו).  אמר ר' יוחנן לעולם לא תהי להוט אחר היין (שם).  כל מי שהוא להוט אחר בולמוס של עריות סוף שמאכילין אותו מבשרו (שם נא).  הנחש הזה להוט אחר השום (שם נד).  אתם דומים לכלב שהיה להוט אחר הנבלה כך לפי שאתם יודעים שע"ז טמונה תחתיו וכו' לפיכך אתם להוטים אחריו (שם פא).  פרעה להוט אחר הזכרים ( שם צג).  מה אבא היה להוט אחר גרונו אף אני להוט אחר גרוני ( שם צד).  לפי שהיו ישראל להוטים אחר ע"ז במצרים (שם ויקר' כב).  זה דואג ואחיתופל שהיו להוטים אחר לשון הרע (שם במד' יט).  א"ר יהושע בן לוי להוטים היו ישראל אחרי שכינה (שם שה"ש, משכני).  אמר להם ירמיה מה ראיתם בע"ז שאתם להוטין אחריה (שם איכ' א).  אמר הקב"ה אתם להוטים אחר הערוה חייכם שאני מביא עליכם אומה וכו' (שם אסת', ויפקד המלך).  אמר הקב"ה לישראל בני ע"ז שאתם להוטין אחריה אינה דבר של ממש (פסיק' דר"כ יד).  למה היה עמלק דומה לזבוב שהוא להוט אחר המכה כך היה עמלק להוט אחר ישראל (תנחומא תצא יב). — ומצוי בסהמ"א: כל זמן שאין אדם מונע עצמו מתשמיש המטה ומשביע האבר הוא רעב ולהוט אחריו ביותר (ערוך, ערך אבר).  מי שהוא להוט אחר המשגל יכהו עיניו והלהוט אחר מאכלות אסורות יחלש עיכולו (ר"א ביבאגו, דרך אמונה ב ה).  ואחרי כן יצאו ברכוש גדול בענין שאלה ולא בענין מתנה כדי שיהיו מצריים להוטים לרדוף אחריהם (חזקוני, בא יא ב).  ואל תהי להוט אחרי סתרים ואחר חידושים (ספ' חסידים, תתתקלא).  הכסילים הם משוכים ולהוטים ללכת בבית השמחה (רשב"ם קהל' ז ז).  שהם מתייגעים ולהוטים לעשות איזה עבודה או לקדש עצמן באיזו קדושה (מגיד שיחות מט). — ולָהוּט בדבר, עסק בו בתשוקה וזריזות: ובין כך ובין כך ירקבו עצמותיו והלהוט בתאוה יחלה וימות (מנוה"מ, הקד' לנר א').  חכם אחד עבר על אדם אחד שהיה להוט במלאכתו (שבט מוסר כט). 

 — הִתפ', *הִתְלַהֵט, — התחיל ללהט: בשעה שהיו חורזים בדברי תורה ומדברי תורה לנביאים ומנביאים לכתובים והאש מתלהטת סביבותיהם והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני (מד"ר שה"ש, צוארך). — °ובמשמ' רוחנית: כשמשתדל האדם להבין וקורא וחוזר וקורא ומתחזק להתבונן הנה כל כך מתלהטים האורות ההם ויוצאים כמו שלהבת מן הגחלת ( רמח"ל, הקד' פתחי חכמה).  שהתורה מתפוצצת לכמה ניצוצות כי בתחלה מתלהטת ואז נראים בה כל האורות הראויים לענין ההוא (שם). —  ובמשמ' °הבריק, התנוצץ: כשהרוח נושב בהם והמים או האש מתנועעים ומתלהטים כברק לעיינין ומבהיקין ומבריקין אנה ואנה (עמה"מ, שעשועי המלך ג). — ובמשמ' °נשרף: ומקרר האשות לכסותו לבל יתלהט בתוקף האשות (ברית מנוחה ט).

— נִפע', °נִלְהַט, — שלהטוהו: זכור נלהט אשר רהט דרוש חשמל והוא מקנא (אופ' שבת ר,ח, אביר הגביר).

— פֻע', °לֻהִט, יְלֻהַט, — שלהטוהו: צערו כעקרבי עקצים, וצערו כנמלי שקצים, לֻהטו כעצי קצצים דֹעכו כאש קוצים רשב"י הבבלי, אין צור חלף). — ובהשאלה, בדבר מָלוּח: אם תכשלנה שמונה מאות מגנים בערב  אלוחים אללי לי, אם תלוּהטנה רוחם במיני מלוחים ונודות נפוחים (ר"א קליר, אם תאכלנה נשים).