1, פ"י, לֹהֵט, לֹהֲטִים, — בלע דבר במהירות, ברעבתנות, schlingen; avaler-avidement, to swallow greedily: בתוך לבאם אשכבה לֹהֲטִים2 בני אדם שניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה תהל' נז ה. — ואמר הפיטן: כהתוך כסף בתוך כור נתכת, לוהטים סבוה עובדי חמן ומסכת, ממעמקים צועקת ושוע שופכת ר"י בן אביתור, הושע', אלהים אמץ.
1 עי' הערה להשרש ועי' הערה לקמן.
2 פרשו הקדמונים והחדשים פע' זה כמו א. להט, במשמ' שרפה, ואמרו שהוא בהשאלה מליצית במשמ' שנאה ואיבה. אך המליצה לבאים להטים בני אדם אינה טבעית במשמ' זו, כי אין להט במשמ' זו תאר טבעי לאריה. וחציו השני של הפסוק המדבר על השנּים והלשון בענין טרפת הטרף של האריה מלמדנו כי גם להתאר להט כונה מעין זו כאן, והאמת בלשון הערב' ההמונ' משמש הפע' להט لھط גם במשמ' בליעה מהירה ופתאמית. כך גם בהמלון הערבי הצרפתי של הישועי' בבירות: להטה (בלשון ההמונית) avaler qc. précepitement.